קוראים

יום שני, 16 ביוני 2014

הדרך/ קורמאק מקארתי

המלצתי (בפעם המי יודע כמה) לקרן גלבוע על "טירת מלוויל" המושלם בספרייה...
אחרי כמה ימים פגשתי אותה בבריכה והיא אמרה לי שהיא מאוד אוהבת את הספר ושאני מוכרח לקרוא את "הדרך"

מהרתי לשמוע בעצתה ולקחתי אותו מהספרייה באשקלון ואחוז סקרנות התחלתי בקריאתו...
הדבר הראשון שעלה בדעתי כשקראתי אותו זה - "זה לא דומה בכלל לטירת מלוויל"...הספר הצרפתי מואר בצבעים ונסוך אופטימיות והרפתקאות...הייתי אומר אפילו קצת ילדותיות...במחשבה לאחור פתאום אמרתי לעצמי איך הסופר הצרפתי מיהר לדלג על ההשלכה של הפצצה אטומית על הסביבה (גשם שחור וכ"ד..) וישר עבר לתאור שרידתם של האנשים השונים בעולם החדש...
הספר של מקארתי צבוע אפור לכל אורכו והוא מאוד מייאש ומדכא למקרא...למעשה רק לאחר שנפגשתי עם קרן שוב והיא הבטיחה לי
"שיהיה בסדר" העזתי להמשיך ולקרוא בו עד תום....על פי ההגיון שעולה ממנו בחלק הראשון אין ספק שהסוף ההגיוני של הדמויות הראשיות - אב ובנו שמשוטטים בעולם מת עם עגלת קניות ותרים אחר מזון  הינו המוות הגואל
קוראק בסגנונו המתומצת מצליח היטב להעביר את תחושת החרדה והייאוש של ניצולי העולם במיוחד בדיאלוגים הקצרים (בני מילה אחת או שתיים)  שקוטעים מדי פעם את תיאור השוטטות כלפי הדרום בנסיון להתחמק מהקור המתקרב אל הים...

הספר ממש מבקש להסריט אותו כמו שגיליתי שאכן קרה אבל אני מניח שאשפי הכספים בהוליווד הפכו אותו ודאי
לגרסה נוספת של סרט על גיבורי על...רק מהסתכלות על הכרזה הזו אני כבר מעוצבן לגלות הילד שמופיע בה מדושן למדי...הוא אמור להיות שדוף וכמעט שקוף....
לסיכום - ספר טוב, דיי קצר שאפשר לנסות


יום שישי, 6 ביוני 2014

מפגש עם חוליית הבריונים / ג'ניפר איגן

בספרייה בקיבוץ יש מדף מרכזי שבו מרוכזים כל הספרים החדשים שהגיעו אל הספרייה
מתוכו זהרה אליי הכריכה המושכת הזו. אחרי שקראתי שהוא זכה בפרס פוליצר ואכן הסיפור שבו נוגע
ברוק'נרול לקחתי אותו עימי למרות שלא תכננתי...

ההתחלה היתה מבטיחה, דייט של בחורה קלפטומנית שכמעט נתפסת על חם לאחר שסחבה ארנק
מאישה בשרותים....מפגשיה עם הפסיכולוג שלה בנסיונותיה להחלץ מההרגל מהדהדים ברקע ומהדרים אותו..
לאחר מכן כל פרק שנוסף לספר מתמקד בפרק זמן אחר ובגיבור אחר...
כל פרק הוא הזדמנות לקפוץ ולבחון מה קרה לאחד מהגיבורים  המשניים שלו בזמן אחר
ובמקום אחר..
לא תמיד זה מסביר את כל השאלות שצצות בפרקים הקודמים...
וקצת מבאס לא להמשיך עם גיבורים שנראה ששביל חייהם מעניין...
בקיצור קצת הסתבכתי ומצאתי את עצמי מדפדף אחורה ומנסה להבין על מי בעצם אני קורא
(גילי המופלג וחורי הזכרון שמתהווים בי לא סייעו למשימה זו)  



וכך למרות  כשרונה הברור של הסופרת והפנינים הנדירות שמשובצות בו (עמוד 330- "טד הפך בשאלה בעודו מוריד שלושה ספלי אספרסו ...מאפשר לקפאין ולוודקה לקדם זה את פני זה במוחו כמו שני דגי קרב סיאמיים.") והברקה שלא ראיתי בשום מקום אחר בדמות פרק שנכתב כמצגת .....מצאתי את עצמי מקרטע ועובד יותר מדי קשה בשביל לשמר את פתיל העלילה ...
לקראת סוף הספר החלתי לשאול את עצמי - איפה חוליית הבריונים המובטחת?
כשסיימתי אותו וקראתי שוב את הכריכה האחורית נפתרה התעלומה - חוליית הבריונים היא הזמן...הזמן לא מזמן לאף אחד מאיתנו כנראה אפשרויות טובות מדי... זאת אחת ממנטרות הרוק'נרול לא? עדיף למות מאשר להזדקן...
כנראה שאני זקן מדי בשביל לקנות את זה