בספר עצמו טווה דנקנר עלילה חצי פסיכולוגית עם ניחוח חזק של נוסטלגיה (כיאה למי שכתב ספר נוסטלגיה שלם- "כך היינו" עם טרקטובר), הספר עקבי ביותר בניתוחים הפסיכולוגיים המוכשרים של הדמויות עד כדי כך שנדמה שהוא ממש אוטוביוגרפי (מה שנשלל ע"י דנקנר), טריק קטן של הסופר שמחזק את היסוד האוטוביוגרפי שאהבתי - הדמות הראשית נוהגת למנות מזכרונה כל מיני ארועים שארעו בספר באופן כרונולוגי והביאו להוויה העכשווית שלה - בהחלט מוסיף לזרימה של הסיפור. עוד אהבתי שבכל הספר אין אפילו שגיאת כתיב/תחביר/עימוד אחת (בכל האחרים תמיד צצים כמה)..כל כך מדוייק עד שצצה מולי טעות אפשרית מהרתי למילון רק כדי לגלות שהמילה אכן קיימת (והסופר בחר לשבצה בכוונה תחילה כדי להעשיר את הטעם התרבותי של הקורא הממוצע).
