יום שישי, 20 בדצמבר 2013
אשת הסנדלר/ אדריאנה טריג'יאני
 |
| דקלה הביאה מהספרייה ואני (משום מה) פתחתי ונסחפתי. ההתחלה היתה מרתקת והרעפתי שבחים על הספר אך מהר מאוד התחילו "הקלקולים" |
 |
| נקודת המפנה מבחינתי היתה כאשר הגיבורים הראשיים בסיפור סיימו את נערותם והחלו במירוץ החיים. זה קרה מהר מדי לטעמי. האוירה האיטלקית המיוחדת של הרי האלפים, הכפר הקטן עם הכנסייה הדומיננטית והמשפחתיות החמה של תחילת המאה הקודמת הוחלפה מהר מאוד בחיי צעירים שעובדים קשה בניו יורק העמלנית. אהבתי מאוד את הביקור והמבט על חיי כפר איטלקי בהרים פחות התחברתי לתיאור האמריקאי |
 |
| וכך ככל ההתקדם הספר גברה הביקורת שלי עליו.. למה היא קופצת בכל פעם 5 שנים קדימה? איך זה שאהבה חד פעמית שמעוררת רגשות כל כך עמוקים (לפי תאור הסופרת) לא גורמת לצ'ירו האידיוט הזה ללכת כבר אל אנצ'ה החמודה ולעשות מה שצריך...? הפער הזה בין נפלאות הרגשות המלאכיים כמעט שהגיבורים מעוררים זה בזה וההתנהגות האפטית (שלא מספקים לה הסבר כלשהוא) עצבנה אותי... בסופו של דבר צלחתי את הספר והבנתי שנפלתי למלכודת פתאים. קראתי ספר בנות שלם, על כל ההשתפכויות הרומנטיות שלו רק כדי להגיד שעל הספר הזה אני לא ממליץ לאף קורא רציני... אבל בנות שאוהבות סיפורים קלילים שלוחצים היטב על בלוטות הרגש זה הספר בשבילן |
יום רביעי, 4 בדצמבר 2013
זה המקום/ אהוד בנאי
הירשם ל-
תגובות (Atom)