 |
העטיפה הקודרת בעברית,
האדום הקומינסטי מרמז לדם שנמסך בין דפי הספר לכל אורכו,
בעיקר של ילדים... |
 |
| פסי הרכבת משמשים חוט מקשר בין הרציחות הטקסיות |
ספר מתח בנוי כהלכה. התוודעתי אליו דרך כתבה ב"גלריה" של "הארץ". הכתבה דנה בהשלמת הטרילוגיה של הסופר וציינה את הצלחת החלק הראשון...למחרת בקשתי אותו בספרייה וגם שם הבנתי שהיו תגובות נלהבות לגביו. שקעתי לתוכו למרות שאני לא חובב ספרי מתח וריגול ונסחפתי לגמרי עד כמעט לסיומו המעט המאכזב...מיקום הספר ברוסיה הקומינסטית על כל שלל הקשיים שהיא הערימה על האדם הפשוט בבואו במגע עם השלטונות נותן לספר נופך קודר וכואב...הלוגיקה ההפוכה שבה התקבעו הדברים היא לא פחות ממדהימה ומדאיגה...קשיי הקיום האישיים שלנו כיום נראים כל כך פעוטים לעומת מה שמתואר בספר...העלילה הנפרשת בספר מגיעה מדיי זמן קצר לשיא מתח נוסף ונראה שהסופר מצא כמה פתרונות מבריקים וחדשניים לשמירת המתח... כל זאת עד ההתרה הפסיכולוגית של הסיפור שנחשפת אט אט והקורא החושב יכול להבינה מראש, אולם את הטיעונים שהוא שם בפי דמות הרוצח בכדי להצדיק את הרציחות התקשיתי להבין...
בכל מקרה מהרתי לחפש את ההמשכים של הסדרה אולם הספר השני ("הנאום הסודי") אכזב אותי ועזבתי אותו באמצע...פשוט גיבור הסיפור הראשון הופך שם למעיין סופרמן סלבי כזה שנכנס ויוצא משלל בעיות שבכל פעם נראות בלתי פתירות...
 |
| הסופר שמפתיע בגילו הצעיר (או שאני הזדקנתי...) |
