סנדמן/ ניל ג'יימן

קומיקס מעולה שמספר סיפור מפותל עם הגיון פנימי מיוחד
ששומר על חידתיות כמעט עד לסוף כל פרק.

הציורים בסיפור נעים בין המרתק - בעיקר בתקריבים של סנדמן..לבין הבינוני + ...
אין כאן רמה מדהימה של ציור אולם העלילה בספר הזה מפצה על הכל

סנדמן - מעין אל החלומות שלנו...יוצא לחופשי לאחר שהיה לכוד בשבי במשך שנים ארוכות.
מסע החיפושים שלו אחר החפצים שאבדו לו והחזרת כוחו והשלווה לעולם מתוארים בשני הספרים הראשונים 

לקראת סוף הסיפור השני מתוועדים אל אחותו, אלת המוות שהייתה המטרה המקורית של חוטפי סנדמן.
ספר חובה לחובבי הקומיקס !

חייו של ג'ון לנון / ג'ון וויז ג'קסון . אנגליה חולמת / עודד היילברונר

עליתי לקומה השלישית בספרייה העירונית החדשה  בכדי להתרשם מה נמצא שם...מסתבר שזו הקטגורייה של ספרי עיון..מתוכם בחרתי שניים שמחזירים אותי לאהבה הישנה (וכנראה) הנצחית שלי - הביטלס בכלל וג'ון בפרט. הספר הזה עושה עבודה תמציתית בלי יותר מדי התפלספויות..את רוב העובדות הכרתי אבל תמיד מעניין ונחמד לקרוא שוב על ג'ון שבמובנים רבים הינו נביא מודרני שגדל לתוך הכרה בשימוש בכח הפרסום וההשפעה העצום שלו לצרכים כל כך הומניים ובסיסיים. תנו צ'אנס לשלום. הלוואי שהיום היתה דמות כמוהו.  

הספר השני שלקחתי הוא יותר ניתוח סוציולוגי של אנגלייה בשנות ה-50 והשישים כאשר סיפור הביטלס, או "תרבות הביטלס"
משמשת כרקע לתובנות הסוציולוגיות הלא כל כך מעניינות (אלא אם אתה בתחום כנראה) של הסופר. בסה"כ הביטלס כאן מגוייסים
כתעלול פרסומי שגורם עניין בספר (אני נפלתי...) 

עודד היילברונר פרסם ספרים נוספים רבים בין השאר על האנטישמיות ועל גרמניה בתקופות שונות.

מזכיר קצת את מוישה, לא?

ריקוד עם דרקונים/ ג'ורג' מרטין

הספרניות באשקלון כנראה שהתרשמו מחדוות הקריאה שלי כך שיום אחד כשהגעתי לתומי לחפש ספרים זיהתה אותי אחת הנחמדות שם ובישרה לי במאור עיניים שהגיע ספר חדש בסדרה של משחקי הכס (אני ביקשתי מהם שירכשו את כולם ושגם יפתחו מדור של קומיקס, דיי אהבו את הרעיון)...ולא רק זה, היא נותנת לי אותו למרות שהוא מוזמן כבר על ידי מישהו (שכנראה טרם קרא את כל קודמיו)...כמובן שהודיתי לה בהתרגשות ושמחתי לחזור לקורות הפתלתלות של כנופיות הגיבורים המוזרים/מגעילים/מקסימים שכבר כתבתי עליהן בעבר....בסופו של דבר קרה דבר דיי מדהים - בשלב מסויים נשבר לי מהליכה הזו סחור סחור והפיתולים השונים שנערמים זה על זה...גם המוגבלות של הסופר נחשפת בחוש ההומור הזהה של מספר דמויות שונות... הנחתי את הספר בצד למרות שהתחייבתי לסיים אותו מהר...ורק לאחר ביקור נוסף בספרייה כשאותה ספרנית תהתה  בטרונייה איך זה שטרם החזרתיו אספתי את עצמי והמשכתי לקראו...אולם כמעשה אחרון של מרד לא טרחתי לקרוא את חמשת הדפים האחרונים (לדעתי זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שמשבר עמוד ה-40 קורה בעמוד 4893...) מסקנה סופית - את הסיפור הזה עדיף לראות בטלוויזיה במקום לקראו! (ואני לא מכיר ספר שעובד לסרט/סדרת טלוויזיה שאמרתי את זה עליו בעבר) 

ג'ון הגיבור היחיד שמעניין לקרוא את התפתחות העלילה לגביו...אחראי לרגע היחיד בספר הזה שהרגשתי רוממות רוח לגביו - הרגע בו הוא עורף את ראשו של ג'אנוס סלינט שחותר תחתיו