 |
| המלצתי (בפעם המי יודע כמה) לקרן גלבוע על "טירת מלוויל" המושלם בספרייה... אחרי כמה ימים פגשתי אותה בבריכה והיא אמרה לי שהיא מאוד אוהבת את הספר ושאני מוכרח לקרוא את "הדרך" |
 |
| מהרתי לשמוע בעצתה ולקחתי אותו מהספרייה באשקלון ואחוז סקרנות התחלתי בקריאתו... הדבר הראשון שעלה בדעתי כשקראתי אותו זה - "זה לא דומה בכלל לטירת מלוויל"...הספר הצרפתי מואר בצבעים ונסוך אופטימיות והרפתקאות...הייתי אומר אפילו קצת ילדותיות...במחשבה לאחור פתאום אמרתי לעצמי איך הסופר הצרפתי מיהר לדלג על ההשלכה של הפצצה אטומית על הסביבה (גשם שחור וכ"ד..) וישר עבר לתאור שרידתם של האנשים השונים בעולם החדש... הספר של מקארתי צבוע אפור לכל אורכו והוא מאוד מייאש ומדכא למקרא...למעשה רק לאחר שנפגשתי עם קרן שוב והיא הבטיחה לי "שיהיה בסדר" העזתי להמשיך ולקרוא בו עד תום....על פי ההגיון שעולה ממנו בחלק הראשון אין ספק שהסוף ההגיוני של הדמויות הראשיות - אב ובנו שמשוטטים בעולם מת עם עגלת קניות ותרים אחר מזון הינו המוות הגואל |
 |
| קוראק בסגנונו המתומצת מצליח היטב להעביר את תחושת החרדה והייאוש של ניצולי העולם במיוחד בדיאלוגים הקצרים (בני מילה אחת או שתיים) שקוטעים מדי פעם את תיאור השוטטות כלפי הדרום בנסיון להתחמק מהקור המתקרב אל הים... |
 |
| הספר ממש מבקש להסריט אותו כמו שגיליתי שאכן קרה אבל אני מניח שאשפי הכספים בהוליווד הפכו אותו ודאי לגרסה נוספת של סרט על גיבורי על...רק מהסתכלות על הכרזה הזו אני כבר מעוצבן לגלות הילד שמופיע בה מדושן למדי...הוא אמור להיות שדוף וכמעט שקוף.... לסיכום - ספר טוב, דיי קצר שאפשר לנסות |
