פרגים אדומים / אלאי

אחת מהשאלות שאני אוהב לשאול כמעט את כולם (ובמיוחד את מי שמסתמן כחובב ספרים) היא: מה הספר הכי טוב שקראת? או איזה ספר אתה ממליץ לי לקרוא?...יש כל כך הרבה ספרים מדהימים שהגעתי אליהם במקרה, בגלל שסתם נמשכתי לכריכה שלהם (הלילה ה-13) ...או לכתוב בשער האחורי (טירת מלויל) או שמצאתי אותם ברחוב (מיכאלנג'לו)...
יש גם את כל הספרים המדהימים שהרבה מכירים ( "שר הטבעות") והשם שלהם מוכר ושגור הרבה לפני שמתיישבים
לקרוא אותם...אבל תמיד מעניין אותי לקרוא משהו שמישהו אחר נפעם ממנו...מי יודע אולי גם אני אוהב ואז תהיה לי הזדמנות לשוחח עם מישהו על ספר טוב (מה שתמיד כייף) ואולי אמצא איזו נפש ספרותית תאומה שתקל עלי למצוא עוד ועוד פנינים נעלמות...
את הספר הזה בחרתי בגלל שיתוף כזה, ניר סער שהיה סטודנט שלי ושמע אותי מדבר על ספרים כהרגלי עם עיניים בורקות זרק לי את השם הזה באחת מהשיחות הללו וגם טרח והזכיר לי אותו אחרי תקופה של בערך שנתיים כשנפגשנו באקראי....

בטיבט שלפני המהפכה הקומינסטית בסין התושבים
חיים בנחלות של מושלים, מעין נסיכויות אוטונומיות שעסוקות
בסכסוכים פנימיים ובנסיון להשיג כח אחת על חשבון השניה.
הסיפור מתמקד בבני משפחת מושלים אחת - משפחת מאיצ'י
כשסיפורה מסופר דרך עיניו של הבן הצעיר שכולם סבורים שהוא
טיפש וכך גם קוראים (המילה "טיפש" חוזרת על עצמה בספר מאות פעמים)
לו, אולם דווקא הוא מצליח היכן שטועים הנבונים....

אל תוך עולם זה חודר באמצעות סוכן סיני גורם חדש ולא ידוע - פרגים
שמהם מפיקים את האופיום שהיה אהוב כל כך על הסינים.

הסוכן הסיני מבטיח לקנות את כל יבול הפרגים במחיר מצויין
בתנאי שבחצי מהסכום שיקבלו יקנו בני משפחת מאיצ'י נשק מודרני...
המשפחה מסכימה בשמחה לעסקה זו וכך מתחילה שרשרת של מאורעות
שמערבת את כל שאר המושלים באזור עד להגעתם של הסינים האדומים
לאחר שנצחו במלחמת האזרחים וסיפוחה של טיבט לסין.

כשסיימתי לקרוא מייד סימסתי לניר להודות לו...זה בהחלט לא ספר שהיה מושך אותי ספונטנית
והוא לקח אותי למחוזות מיוחדים...כמו שאמרתי לניר לא הייתי ממקם אותו בחלק העליון
של הספרים הטובים שקראתי אבל בהחלט הוא שווה המלצה

גיבורי האולימפוס/ ג'ורג אוקונור

לפני כמה ימים נכנסתי לסטימצקי לבדוק האם יש משהו
חדש בגזרת הקומיקס...

לשמחתי מצאתי את הספר הנהדר הזה שמלבד הציורים הנפלאים שלו
מאפשר סוף סוף להבין את כל סיפורי האולימפוס המסובכים
  (עכשיו אני מבין איך אתנה נולדה מתוך ראשו של זאוס...)

המאייר, בחור צעיר, עלה על נוסחה מנצחת
ממש מתבקש להגיד - איך לא חשבו על זה קודם?!?
שאר ספרי הסדרה על הכוונת בגדול...
אוסף הקומיקס המכובד שלנו עומד לגדול בזמן הקרוב
לשמחת כולנו ....

באותה הזדמנות גם רכשתי לטובת הילדים את הספר הנהדר
הזה מסדרת טינטין שכבר יש לי אותו באנגלית...
חשבתי שלא פייר שהילדים יצטרכו לחכות עד שילמדו לקרוא
ברמה הנדרשת ולהכיר את פיתולי הקרב הנהדר
שמנהלים טינטין וסנואי כנגד הגורילה באי...
ספר מומלץ לכולם, הנאה מובטחת!
ואגב סנואי, למה לתרגם אותו ל"שלג"??
סנואי זה שמו וכך צריך להשאירו! אותו כנ"ל
לגבי קפטן האדוק (חמור ים..פחחחחחחח)
וקלקולוס (פרו'פ חשבוני או משהו דומה שראיתי).
(אני לא רואה שמתרגמים את טינטין לדותן או משהו דומה...וטוב כך)

מלחמה לנצח/ ג'ו הלדמן

מתישהוא קראתי באיזו כתבה שזה (יחד עם ספר נוסף של המחבר "שלום לנצח")
אחד מספרי המד"ב הטובים שנכתבו אי פעם....
עובדה זו מצאה מהר את מקומה לתוך דפי התזכור הצהובים ונשלפה
משם לפני כחודש כשזמני בספרייה היה קצוב
 (הכי כייף זה לשוטט בנחת בין המדפים ולמשש מציאות אפשריות)

מתוך שלל עטיפות חו"ל שסקרתי זאת נראית
לי הכי נאמנה לרוח הספר מפני שחלק גדול מהעלילה
מתרחש בתוך חלליות שמביאות את הכח הצבאי למשימותיו
כשהוא מושרה בתאי הגנה כדי למנוע את השפעת ה-G
המטורפת....הנסיעות הארוכות בחלל גורמות לעוותי זמן חלל
כך שאלפי שנים עוברות בכדור הארץ בזמן שהחיילים חווים זאת כעשור
...מה שגורם להם להתעשר כהוגן

החיילים העתידים עוטים על עצמם שריון מלא עם שכלולים
טכנולוגיים שונים (כמו צג "בריאות")  ומגוייסים לטובת מלחמה
בגזע חייזרים תוקפני

בשלב מסויים בגלל פיתוח של שדה הגנה כנגד נשק אלקטרוני
חוזרים להלחם באמצעים של פעם - נשק קר שהוא היחיד שמסוגל לפעול
בתוך שדה ההגנה ....
בסופו של דבר בטויסט מעט ילדותי (זהירות ספויילר)
המלחמה נגמרת לאחר שמצליחים ליצור קשר (איזה 2000 שנה אחרי שהמלחמה התחילה)
עם החייזרים ואז מסתבר שכל צד חושב (כמו הילדים בגן) "שהשני התחיל"
...אני מנחש שזה כנראה איזו נסיון של המחבר למתוח ביקורת על ארה"ב
של שנות ה-70 ומעורבותה במלחמות מקומיות שונות...

בכוונה בחרתי תמונה שחור-לבן כי הספר נכתב בשנות ה-70 וגם העותק שהגיע לידי
מהוה וצהבהב...יכול להיות שתרגום מחדש של הספר יעשה חסד עם הדורות החדשים
אני לא ממש מבין איך ספר כזה התברג אל צמרת הרשימה הנ"ל...
רק לחובבי הז'אנר המושבעים!

הבן/ פיליפ מאייר

ספר שנלקח מעגלת הספרים החדשים בספרייה
שהפכה להיות הדרך המועדפת שלי לגילוי ספרים מעניינים.
הספר מתמקד בקורותיה של משפחת מק'אלה החל מהרגע
שאיליי בן ה-13 נחטף על ידי אינדיאנים משבט הקומנצ'י (שהורגים
ואנסים ראשית את אימו ואחותו ואח"כ בדרך מחסלים את אחיו).
איליי, שנמשך לחיי הפרא עוד מילדות מוצא בשבט האינדיאני
ובאורחותיו מענה לצרכיו ולתפיסת עולמו ומתקדם עד מהרה
בהיררכיה השבטית. הקטעים המתארים את הווי השבט בימים בהם
הוא הסתובב גאה והפיל חיתתו על הסביבה הם המרשימים והיפים בספר.
עובדה אחת מעניינת שלמדתי מהספר היא שהאינדיאנים נהגו לחטוף
שבויים צעירים ולסגלם לחיי השבט, כך הם הבטיחו כוחות חדשים
לאורח חיים של פשיטות שהיה מלווה (אם כי האינדיאנים ניסו כמיטב יכולתם
להמנע מכך) באבידות בנפש. המשפט שנחרט בי יותר מכל בעקבות הספר
ושיכול לסכם את חווית הקריאה בו עבורי מתרחש לאחר שאיליי נאלץ
לחזור אל בין הלבנים (כדי להציל את השבט הגוסס מדיזנטריה שמקבל
כסף נכבד עבורו בשל פדיון שבויים) ומשוחח עם שריף מקומי שמבין לליבו
יותר מהאדם הלבן הממוצע והבור. השריף אומר - "  איך זה שכל ילד שנחטף
על ידי האינדיאנים מאמץ בהתלהבות את תרבותם ודרכיהם ואילו כל ילד אינדיאני
שמנסים לגדלו בקרב לבנים קמל במהירות"

לכן נדמה לי שהעטיפה האמריקאית של הספר
עושה עימו צדק גדול הרבה יותר כאשר היא מנציחה
את האינדיאנים בתקופת גדולתם, לשם נדמה לי הסופר מצביע ומבכה
את האובדן. העטיפה הישראלית שמדגישה את הנפט מתחברת לחלק
השני של הספר בו על האדמות שגודלו בהן בני בקר לאחר גירושם
הסופי של האינדיאנים מתגלים מרבצי הנפט שמעשירים את
משפחת מק'אלה. שני שלישים של הספר מסופרים מנקודת מבטו של
פיטר בנו של איליי בעל הנפש העדינה (המנוגדת לאיליי הקולונל הקשוח)
שמתייסר על הרג שכניו המקסיקנים כנקמה על חשד של גניבת בקר...מאוחר
יותר פיטר יזנח את משפחתו וימצא אושר בקרב בתו של שכנם שנרצח.
נקודת המבט הנוספת היא של נכדתו של פיטר שבתקופתה
הנפט זורם כמים ודעיכתה מלווה את דעיכת המשפחה כולה

הספר המעניין הזה נכתב על ידי בחור דיי צעיר
שאני מנחש שבעורקיו זורם דם קומנצ'י ...
העטיפה מספרת שהוא נחשב כרומן אמריקאי גדול...
אולי לא הייתי מדרג אותו כה גבוה אבל בהחלט שווה לנסות

שאנטראם/ גרגורי דיוויד דיוויס

קבלתי ספר מיותר לרגל סיום תפקידי כמנהל מכון
ובהזדמנות הראשונה נגשתי למצוא לו מחליף בצומת ספרים.
אחרי סריקה קפדנית וכמובן שלא על המדפים הגלויים
הציץ אליי הספר עב הכרס הזה (1000 עמודים כמעט).
השער האחורי הבטיח סיפור אמיתי של פושע נמלט
שמייד חיבר אותי ל"פרפר" המדהים שקראתי לפני 30 שנה
אולי והרשים אותי עמוקות..
אבל הסתבר בקופה שהספר לא כלול במבצעים ואצטרך להשלים
מעל 50 ש"ח עבורו...אז נאלצתי להשאירו בצער בחנות
(ולקחת דיסק עם מוזיקה מיותרת במקומו :-(  )
חודש עבר...ליוויתי את סתיו לספרייה בקיבוץ..
השעה דחקה והייתי חייב לבחור במהירות..
בקשתי ממנה - " תבחרי אות בין א' לת' "
סתיו חשבה מעט ואמרה "ר'"...
וכך נגשתי למדף המתאים ושם מייד הבחנתי בספר הזה
שכבר התחלתי לשכוח מקיומו ומהבטחתו...

הסופר נמלט מהכלא האוסטרלי , ומוצא את הדרך להודו, שם הוא מקווה יצליח
להתחמק מרשויות החוק שרודפות אותו.
הוא מגיע למומבאיי (בומביי) ומייד מתאהב בעיר ובאנשים השונים שבה, הודים
וזרים שונים שקבעו אותה למשכן. קשר חזק ביותר נוצר עם המדריך ההודי הראשון
שנקלע בשדרכו שהוא בעל חיוך רחב במיוחד. הקטעים שבהם הוא מתאר את השיחות
ביניהם הם מהמצחיקים והיפים בעיני. הוא גם מתאהב באישה הראשונה שמדברת אליו,
אמריקאית יפה בשם קרלה שנושאת בחובה סוד אפל....
בעקבות המדריך עובר המחבר לגור במשכנות העוני הגרועות ביותר של העיר ושם הוא מנסה למצוא
גאולה לנפשו המיוסרת בשאלות מוסר בהקמת מרפאה ובשילוב בקהילה שמאמצת
אותו אל חיקה בחום.  

הנסיבות מובילות אותו אל הכלא ושם הוא חווה חודשים של עינויים קשים
ורוע הודי מהסוג השפל ביותר...
לאחר שנחלץ מהכלא בעזרת בוס מאפייה/פילוסוף מקומי הוא עוזב
את שכונת העוני ומצטרף לעולם הפשע המקומי ולמאורעות
רבים שקשורים בפוליטיקה האזורית - מלחמת אפגניסטן לדוגמא..

אני חייב לציין שהתמונה של הסופר הפתיעה אותי..
בספר הוא מצטייר כטיפוס אחר לעומת התמונה הזו שמבליטה את הפאן הפיזי שלו..
כוחו של הספר באותנטיות שלו (אני מקווה..) ובהצצה אל חיי עיר
מיוחדת במקום ייחודי כמו הודו...הספר מסתיים במפגש ההשלמה
של הסופר עם אהובתו הראשונה ובפרידה  בהבנה ממנה כשהוא
עמוק בתוך עולם הפשע ומתכנן מסעות קרובים...במציאות הוא נתפס
לאחר מספר שנים בגרמניה והוסגר לאוסטרליה לרצות את המשך עונשו
ושם גם החל לכתוב את זכרונותיו. ישנם בספר קטעים נחמדים שמנסים
לברר סוגיות מוסריות של טוב ורע וחברות (שלא נחשוב שהוא היה
סתם בריון אלים)...והרבה תובנות על אהבה...
בסה"כ ספר מרתק שכדאי לתת לו הזדמנות

לבד על מאדים/ אנדי ויר

מענג. גרסה מודרנית של רובינזון קרוזו.
בפשיטה מהירה על מדף הספרים החדשים משכה את
עיני האיכות הקומיקסאית היפה של העטיפה, גור היה הראשון
שגילה בו עניין ובאופן יוצא דופן העניין הזה המשיך והמשיך...
תהיתי לעצמי מהו הספר הזה שסוף סוף שבה את סרבן הקריאה
ובאחת ההפוגות שלי מהספר "מסעות רע" שנכתב בשנות ה-70 ולכן קשה
לצלוח את שפתו שמתי ידי על הספר הזה ובמהירות גם אני נשביתי...
עד שהתחלנו "לגנוב" אחד לשני את הספר ולסמן בכל פעם את דף ההגעה
(בסוף סיימנו אותו בהפרש של 20 דקות) 

העטיפה החו"לית פחות יפה ומתאימה בעיני בניגוד לרוב העטיפות
עד כה....היופי של הספר טמון בהלצות הקטנות ששוזר האסטרונאוט
הנשכח ביומן שאותו הוא כותב או בהתכתבויות הרשת שלו...
החלק המדעי ופתרון הבעיות אינם לב הספר אלא ההתמודדות
האנושית שלו ושל חבריו לצוות שחוזרים להצילו ושל הצוות
של נאס"א שמסייע מרחוק.

המחבר בתמונה הכי מחמיאה שמצאתי...בתמונות אחרות הוא נראה דיי גיקי...
זהו ספרו הראשון והוא היה להיט גדול ברחבי העולם ובאופן בלתי נמנע
כבר עובד לסרט בכיכובו של מאט דיימון.
לסיכום - ספר נהדר שמתאים לכל הגילאים

לדרוך על הבלטה/ ניב קפלן

ספר "ירוק" למהדרין - אפשר לראות בו איך חרא הופך לזהב (50 ש"ח?).
על מדף החדשים בספרייה ראיתי ספר על קיבוצניקים וחשבתי שבטח יהיה מעניין לקרוא...
הספר האחרון שקראתי על קיבוצניקים היה מצויין (על אפיקים) ובטלוויזיה יש כל הזמן תוכניות מעניינות על הקיבוץ של פעם...
אבל כל זמן הקריאה זמזם לי קול קטן בראש -"הספר הזה לא אמיתי, תכף הוא יתחיל באמת"...
 די לתדהמתי (איך פרסמו אותו בכלל) הספר המביך הזה (מעין "קופיקו למבוגרים"- כל הזמן
הח'ברה מתגלגלים שם מצחוק למראה או משמע תעלולים שונים ומשונים)
נמשך ונמשך עד לסיומו הבלתי נמנע (היה אפשר להוסיף לו עוד 200 עמודים ממילא אין עלילה).

הסופר שקראתי שהוא בן קיבוץ איילת השחר מתאר בשפה ילדותית שמזכירה יותר מכל
את הספרים שכל חובב קריאה ניסה לכתוב בעצמו  מתישהוא (והפסיק אחרי 5 עמודים...)...
אם הייתי קורא את הספר הזה בגיל 10 בטח הייתי חושב שהוא אדיר ..עד גיל 18 יש מצב שהייתי
מוצא בו משהו חיובי, הבעייה היא שהוא לא נועד לבני נעורים (למרות שהוא מתאר את הווי בני הנוער
החרמנים של הקיבוץ בשנות ה-70) ....
קראתי שהסופר כתב מותחן בשם "היעלמות" שהפך לרב מכר...אני מוכן להתערב שהספר הזה
הוא הנסיון להכות על ברזל ההצלחה בעודו חם ונכתב ופורסם במהירות שיא (סצינה דמיונית - הסופר יושב עם המו"ל שלו
ומרימים כוסית לרגל מכירת 5000 עותקים ואז אומר המו"ל - "חייבים להוציא עוד ספר במהירות עכשיו שאתה סלב ויש עליך כתבות
בישראל היום!", " יש לך איזה חומר מוכן"? ניב - "האמת שלא" , המו" ל - אז תכתוב בזריזות עוד משהו על הקיבוץ כי זה מוכר טוב ותדחוף לשם כמה שיותר זיונים ומתנדבות וגם תזכיר את מלחמת יום כיפור והמזרחים כי זה הולך טוב היום "...ניב - "אתה בטוח"?
המו"ל - "בטח בטח" ופורץ בצחוק מתגלגל).
יכול להיות ש"היעלמות"  ספר טוב  (לא קראתי)...אבל הספר הזה מתמקם במקום אחד לפני האחרון (רק לפני"שתי שלגיות"
הזבל הטהור של עירית לינור שכמוהו נכתב בנסיבות דומות) במצעד הספרים הגרועים שלי.
אני מקווה בשביל מר קפלן שהוא לא תרנגול עיוור ולא שעון מקולקל 

הכל קורס/ צ'ינואה אצ'בה

בספר הזה קרה לי תהליך מוזר, בהתחלה הוא נראה לי
ילדותי משהו, כמעט שהנחתי אותו בצד, הסתבכתי עם השמות האפריקאיים המסובכים שבו
והתקשיתי לעקוב אחרי העלילה...

בלי שום סיבה מיוחדת המשכתי לחזור אליו טיפין טיפין
וסרבתי להתחיל ספר חדש שהיה קובר אותו סופית... 

ואז לקראת האמצע שלו בערך התחברתי אליו
ופתאום חשתי את האנושיות הגדולה ואהבת האדם שממנה הוא צמח

את החלק האחרון שלו כבר קראתי ברצף, והבנתי למה הוא
נחשב כבר שנים רבות לספר פורץ דרך בהצגת האדם השחור
בתרבות הכללית לא רק בתחום האנקדוטה.
שווה קריאה

פה קשור הכלב/ ספנסר קווין

ספר שחמק מהנצחה למרות שקראתי אותו במהלך
2012 נדמה לי...כנראה עצלנות ודחיינות כרונית
הם הגורם להשמטתו כי אני זוכר שזה היה ספר
נחמד מאוד דווקא..מעיין בלש מודרני שבו הכלב
משמש כגיבור הסיפור

פרש הברוזנה / פאולינה סימונס

מי אמר שגברים הם טיפשים שלא לומדים מנסיונם?
הנה, אחרי שקראתי כ-200 עמודים דיי בשקיקה
והתאהבתי נואשות בטטיאנה (טטיה) ואלכסנדר (שורה)
הצעירים והמקסימים שמתאהבים על רקע שעטת הגרמנים
לסטלינגרד ושאר הפרעות רומנטיות בדרך...עלה באפי רייח
"אשת הסנדלר"...זה היה בערך (זהירות ספוילר) אחרי שאלכסנדר
הציל במו ידיו במבצע הרואי בלתי יאומן את טטיאנה ממוות בחזית הגרמנית
ואחרי שהם מימשו את אהבתם בנשיקה לוהטת שתוארה לאורך עשר שורות (סתם..)
אחרי כל האירוע המעצב הזה הם חוזרים להסתיר את אהבתם בגלל שהיא חוששת
שאחותה שמאוהבת גם באלכסנדר תפגע ...! (WTFׂ)
ואם זה לא מספיק אז אחרי שהיא נסחבה עם רגל מרוסקת מקובעת בכמה
ענפים על גבו של אלכסנדר עם הפצצות והשתטחויות בדרך במשך מספר ימים
עד לחזרתה בשלום לבית חולים וגיבוסה פוטרים אותה סבה וסבתה מהצטרפותה
לרכבת שמפנה אותם מהעיר בתואנה ש - בגלל הגבס היא לא תעמוד בטלטולים...!?!
(WTF x 1000)
פה כבר הרחתי בכל מקום את מלכודת ספר הבנות לפתיים שאכלתי כל הדרך
לא מזמן עם אשת הסנדלר האיטלקית המעצבנת והפסקתי ..
הרווחתי הרבה זמן כי מדובר בטרילוגיה שבה כל ספר מעל 500 עמוד בקלות.
אוי אוי אוי ליבי ליבי עם כל הגברים שגילו את האמת המרה הזאת
אחרי...נשים רומנטיות שהגיון בספרים הוא לא נר לרגליהן, זה הספר בשבילכן

הנכס, קרוב-רחוק/ רותו מודן

רותו מודן הנהדרת מזמן מצויה בליבנו בזכות הספרים שהיא איירה וכתבה

אם הייתי יכול לבקש משאלה הייתי מבקש להיות מסוגל לצייר רומן גרפי
(אבל בכשרון טבעי כמו גיטריסט עם שמיעה מלידה...לא בדם יזע והעתקות)

לאחרונה קראתי ברציפות שני ספרים שלה

שהיא כתבה ואיירה בסגנונה הייחודי

תוך כדי חיפוש התמונות נזכרתי שלא מזמן קראתי עם סתיו את ספר
הילדים הנהדר הזה שלה שהוא אחד היפים והמצחיקים שראיתי

רותו, נדמה לי, שאוהבת לכתוב על אירועים משמעותיים אבל לא הרואיים
בחיי דמויות אפרוריות מעט שכל אחד יכול להזדהות עימם...אין גיבורים או יפיופים
בסיפורים שלה וגם היא לא מעטרת אותם בתכונות מוסריות נאצלות...
מה שמשותף לשני הסיפורים שקראתי
הוא שהסיבה נושאת ההבטחה שמניעה את העלילה
מתגלה אט אט  כשגוייה ולא מתגשמת בזיקוקים..
מה שיותר מעניין זה הדמויות ומה שמניע אותם

הביקורת (?) היחידה שלי הקטן יש להגיד על הספרים היא שנדמה לי
שהם מועתקים  מצילומים...כלומר כל פריים מצולם קודם (כמו בסינרומן המיתולוגי
של עיתון לאישה)  ואח"כ מעובד לתמונה מצויירת...כמובן שהבימוי קורה
ראשית כל בראשה של המאיירת והוא מקורי אבל תמיד דמיינתי
שמאיירים ניחנים ביכולות על בתחום הפרופורציה וההבנה המרחבית
שמאפשרות להם לצייר בקלילות ובחן את האיורים המופלאים שלהם
וכמו שאני בטוח שרותו מסוגלת...ההעתקה פשוט משרה תחושה מעט
עצית על הדמויות ללא התנופה שמאפיינת את הדמויות בטינטין למשל...
מצד שני אולי גם אני יכול לעשות קומיקס בשיטה הזו?

חוכמת הסריס / ג'ייסון גודווין

זכור לי היטב מסע הפרסום המסיבי לספר זה
ברשתות הרדיו

ובכן...שוב פעם הוכח שאסור להאמין לפרסומות

אחד מהספרים החלשים והמבולבלים שנתקלתי בהם...
הכל בו כלום וכלום בו יש

קוי רוחב כחולים/ טוני הורוביץ

נאמן להחלטתי לאחר ההנאה שגיליתי בקריאה אודות ג'ון פרנקלין
שמחתי למצוא את הספר על גיימס קוק, שעכשיו לאחר סיומו אני
בוש בידיעותי המוקדמות על נווט מפורם זה

גיימס קוק נולד למעמד נמוך בכפר קטן באנגליה ופילס את דרכו
במעלה המעמד החברתי דרך המצויינות שהפגין בניווט פיקוד ובעיקר במיפוי

במהלך שנים ספורות במחצית השניה של המאה ה-18 הוא יצא לשלושה מסעות
לאזורים לא ידועים ברובם לאדם הלבן ובמהלכם בין היתר ביקר ומיפה את טהיטי, ניו-זילנד
אוסטרליה, הוואי, אלסקה ועוד. ההפלגות נעשו באוניות דולפות, ללא ציוד ניווט מדוייק, בעבודה פיזית
מפרכת ובתנאי מזג אויר מהקשים שביותר. את כולם הוא צלח בקור רוח עד שמצא את מותו
מידי ילידי הוואי שהכתירוהו לאל זמן קצר לפני כן  

קוק ביקר בטהיטי שדיווחים צרפתיים עליה ועל גן העדן הצפוי שם הגיעו לאירופה
מספר שנים לפני מסעו הראשון. לשמחתו של קוק ושל מלחיו הדיווחים התגלו כנכונים, ןתושבי
האי במיוחד הנשים קיבלו את פניהם בלהיטות. לצערם של הילידים הביקור
של האירופאים הביא בחובו מחלות מין דבר שגרם להתדלדלות מהירה באוכלוסיה...
כיום זכרו של קוק ברוב איי התרבות הפולינזית לא נודע לברכה בשל סיבות אלו.

כמיטב מסורת התקופה התלוו אל קוק חוקרים שונים וציירים שגילו תגליות מדהימות
שאותם הביאו עימם במסעם חזרה. קוק ניהל יומן מפורט וכך גם נוסעים נוספים בצוות ומהם
ניתן לדעת בדקדקנות את קורות המסעות. אחד מהגילויים החשובים של קוק היה בטיפול
במחלת הצפדינה שהיתה האוייבת הגדולה של כל המסעות הנרחבים באותה תקופה. קוק הצליח לשמר את צוותו עם
מספר נפגעים מינימליים תודות לחשיבות שנתן לאכילת ירקות ופרות טריים שהצוות אסף  מכל סיור
באיים במצוותו ובפקודתו של קוק

המאורים בניו זילנד היו המעטים שלא קיבלו את קוק וצוותו בסבר פנים טובות
ועד היום הם גאים על כך...הגישה ההומניסטית של קוק והסובלנות שלו היו
מתכונותיו החזקות יחדיו עם הגישה המדעית המפוקחת, במגעיו עם תושבי האיים השונים
מפגין קוק בכתביו סובלנות וכבוד מה שלא ניתן להגיד על הבאים בעקבותיו

במיוחד לאוסטרליה שבה האבוריג'נים הפגינו אדישות מוחלטת לנסיונם של
אנשי הצוות לקשור עימם קשרים. האבוריג'נים שהתרגלו לחיי דלות ולפרנסה
דחוקה על היבשת הקשה בה הם חיו היו אדישים לגמריי לכל הפיתויים הרגילים שעימם
קשרו האנגלים קשרי מסחר עם הילידים (חרוזים, מסמרים, בעלי חיים)
קוק עלה על שרטון באזור שידוע כיום כריף השונית הגדול ובילה באוסטרליה לצורך תיקון הספינה
חודשים ארוכים במהלך המסע הראשון. לאחר שחזר לאנגליה לא חיכה רבות
ויצא תוך זמן קצר לעוד שני מסעות גילוי.במסע  השני השלים את מיפוי אוסטרליה ובשלישי
חיפש את המעבר הצפוני מעל יבשת אמריקה לכיוון המזרח הרחוק בכדי לחסוך את מעקף אפריקה

המסע השלישי התנהל בתנאי מזג אויר קשים ביותר, ערפל סמיך, קור
 וסערות עזות קוק התוודע אל התרבות הילידית באלסקה  (אינואטית )
שכבר קשרה קשרים עם ציידים רוסים שהכניעוה כליל בכח הנשק.
מאחר שהים קפא והוא לא היה מסוגל למצוא נתיב נסוג קוק דרומה
כדי להעביר את החורף במקום ידידותי שיאפשר לו לצוותו ולאונייה להתאושש
ואז הוא גילה את הוואי

ההתחלה היתה מבטיחה, קוק נתקל בקבלת הפנים הידידותית ביותר לה זכה
בכל מסעותיו. ככל הנראה התייחסו אליו בני האי כאל  אל. קוק ואנשיו נהנו מהאירוח הנדיב במשך מספר שבועות
עד שהגיעה השעה לשוב אל משימתם, לרוע מזלם זמן קצר לאחר שהרימו עוגן
התגלתה בעיה חמורה בספינה שהכריחה אותם לשוב על עקבם

המפגש המחודש לא הסתיים בטוב. קוק שסוברים כי שיקול דעתו מעט התרופף בעקבות
היחס החם שהוא קיבל לא זיהה את השינוי שהתחולל אצל בני הוואי. בנוסף הוא הפר טאבו
חמור לאחר שנגנבה ממנו ספינת הצלה (העז להעיר את הצ'יף המקומי...) ...דבר הוביל לדבר
וקוק מצא את מותו מידי הילדים על החוף ההוואי

הסופר התחקה על פני מסעו של קוק ובילה בכל המקומות בהם קוק ביקר,
הספר הוא שעטנז של מסעו המאוחר של הסופר ובמקביל סיפרו של קוק
מומלץ בחום לכל חובב ספרי היסטוריה והרפתקאות