קוראים

יום שני, 6 ביולי 2015

לדרוך על הבלטה/ ניב קפלן

ספר "ירוק" למהדרין - אפשר לראות בו איך חרא הופך לזהב (50 ש"ח?).
על מדף החדשים בספרייה ראיתי ספר על קיבוצניקים וחשבתי שבטח יהיה מעניין לקרוא...
הספר האחרון שקראתי על קיבוצניקים היה מצויין (על אפיקים) ובטלוויזיה יש כל הזמן תוכניות מעניינות על הקיבוץ של פעם...
אבל כל זמן הקריאה זמזם לי קול קטן בראש -"הספר הזה לא אמיתי, תכף הוא יתחיל באמת"...
 די לתדהמתי (איך פרסמו אותו בכלל) הספר המביך הזה (מעין "קופיקו למבוגרים"- כל הזמן
הח'ברה מתגלגלים שם מצחוק למראה או משמע תעלולים שונים ומשונים)
נמשך ונמשך עד לסיומו הבלתי נמנע (היה אפשר להוסיף לו עוד 200 עמודים ממילא אין עלילה).
הסופר שקראתי שהוא בן קיבוץ איילת השחר מתאר בשפה ילדותית שמזכירה יותר מכל
את הספרים שכל חובב קריאה ניסה לכתוב בעצמו  מתישהוא (והפסיק אחרי 5 עמודים...)...
אם הייתי קורא את הספר הזה בגיל 10 בטח הייתי חושב שהוא אדיר ..עד גיל 18 יש מצב שהייתי
מוצא בו משהו חיובי, הבעייה היא שהוא לא נועד לבני נעורים (למרות שהוא מתאר את הווי בני הנוער
החרמנים של הקיבוץ בשנות ה-70) ....
קראתי שהסופר כתב מותחן בשם "היעלמות" שהפך לרב מכר...אני מוכן להתערב שהספר הזה
הוא הנסיון להכות על ברזל ההצלחה בעודו חם ונכתב ופורסם במהירות שיא (סצינה דמיונית - הסופר יושב עם המו"ל שלו
ומרימים כוסית לרגל מכירת 5000 עותקים ואז אומר המו"ל - "חייבים להוציא עוד ספר במהירות עכשיו שאתה סלב ויש עליך כתבות
בישראל היום!", " יש לך איזה חומר מוכן"? ניב - "האמת שלא" , המו" ל - אז תכתוב בזריזות עוד משהו על הקיבוץ כי זה מוכר טוב ותדחוף לשם כמה שיותר זיונים ומתנדבות וגם תזכיר את מלחמת יום כיפור והמזרחים כי זה הולך טוב היום "...ניב - "אתה בטוח"?
המו"ל - "בטח בטח" ופורץ בצחוק מתגלגל).
יכול להיות ש"היעלמות"  ספר טוב  (לא קראתי)...אבל הספר הזה מתמקם במקום אחד לפני האחרון (רק לפני"שתי שלגיות"
הזבל הטהור של עירית לינור שכמוהו נכתב בנסיבות דומות) במצעד הספרים הגרועים שלי.
אני מקווה בשביל מר קפלן שהוא לא תרנגול עיוור ולא שעון מקולקל 

יום שבת, 4 ביולי 2015

הכל קורס/ צ'ינואה אצ'בה

בספר הזה קרה לי תהליך מוזר, בהתחלה הוא נראה לי
ילדותי משהו, כמעט שהנחתי אותו בצד, הסתבכתי עם השמות האפריקאיים המסובכים שבו
והתקשיתי לעקוב אחרי העלילה...

בלי שום סיבה מיוחדת המשכתי לחזור אליו טיפין טיפין
וסרבתי להתחיל ספר חדש שהיה קובר אותו סופית... 


ואז לקראת האמצע שלו בערך התחברתי אליו
ופתאום חשתי את האנושיות הגדולה ואהבת האדם שממנה הוא צמח
את החלק האחרון שלו כבר קראתי ברצף, והבנתי למה הוא
נחשב כבר שנים רבות לספר פורץ דרך בהצגת האדם השחור
בתרבות הכללית לא רק בתחום האנקדוטה.
שווה קריאה