 |
| מהספרים הללו שנשלפים על פי חוש מאיזה מדף צדדי תחתון...בתקווה למצוא אוצרות מצאתי את עצמי נהנה מעלילת מתח פשוטה בטעם של פעם (אכן ספר ישן) אבל בניגוד לתכונה הידועה שלי לקטול כל ספר שניחוח של אי אמינות עולה בעלילתו איכשהוא הספר הזה חיבר אותי אליו עד הסוף... אז למרות שהכל היה ברור מראש, והעלילה נתפרה בגסות שאפילו ירון ברלד או חוליגן רוסי שתוי יסמיקו ממנה ...אני יכול להעיד שנהניתי לקרוא את הספר הזה ...לפסיכולוגים עתידיים פתרונים... |
 |
| העטיפה הישראלית דווקא מתארת יפה את תחושת הבדידות והמצור שנמצא בה גיבורנו האינדיאני שהוא גם טייס קרב אמריקאי בשנות ה-80 ונחטף על ידי הרוסים במבצע מתוחכם שמעוניינים בידיעותיו הנרחבות על מטוסים....ג'ו מק לא מבזבז הרבה זמן ונמלט אל תוך הישימון הקר של סיביר ובורח ממצוד ענק שמתנהל אחריו תוך שהוא מנסה לחקות את אבותיו הקדומים ולהגיע למיצרי ברינג ומשם לשוב לאמריקה הטובה (וכמובן שבאופן מקרי מחכה לו שם קייאק עם דייג זקן וחכם שמעלים עיין) לאט לאט משיל ג'ו מעליו את שכבות הציבילזציה וחוזר להיות מה שהוא מרגיש שהוא נועד לו - לוחם אינדיאני של תקופת ההתיישבות האירופאית באמריקה והמלחמות הגדולות |
 |
| מסתבר שהסופר הוא מומחה לכתיבת מערבונים והיה פופולרי בשנים עברו...הפטריוטיות האמריקאית נודפת ממנו כמעט מכל משפט... דרגה אחת פחות מהשורות המגוחכות של הסרט סופרמן משנת 1977 אבל לא רחוק....תקופת רייגן הצמיחה גידולים מוזרים...מעניין מה יקרה עם טראמפ... משפט אחד שאני לוקח מהספר דווקא מפתיע בפשטותו - כאשר הרוסים שואלים את ג'ו למה הוא בעד אמריקה אם הם גזלו את אדמות האינדיאנים, משיב ג'ו שגם הם גזלו את האדמות הללו מהשבט האינדיאני שהיה שם קודם כמו שהם עשו זאת בתורם ... ןלכן ברגע שנגמרה המלחמה והמדינה קיבלה אותו הוא מעתה פטריוט שלה.... טענה נכונה בסה"כ שהלוואי שהפלשתינאים היו מאמצים |
