 |
| כבר מהעטיפה הטום סויר שלו אפשר להרגיש שהספר הזה מיוחד... קראתי עליו בעיתון מזמן ורשמתי לעצמי לקרוא אותו... ספר נהדר שמתמקד בג'ים בן העשר שחי בעיירה אמריקאית אי שם בשנות ה-50...יתום מאב אך עם שלושה דודים מצחיקים ונהדרים ...(הקטעים שהם מותחים אותו הם מהיפים בספר).. כמו בהרבה סיפורים האחרים גם כאן יש סבא עבריין ומתח בין העיירה שגרה במעלה ההר והעיירה שנמצאת בשפלה... |
 |
| כל זה מנווט בנחת, באנושיות עם טעם של פעם... וטעם של עוד ...טוב מאוד |
 |
| לא, לא קראתי את הספר מיד אחרי שני הקודמים של ישי שריד למעשה זה הספר האחרון שקראתי בחודשים האחרונים... ושוב כתמיד אפשר לסמוך על ישי המוכשר שיכתוב ישר ולעניין, שהקורא שלו יחוש בבית מההתחלה ולאורך כל הספר . ישי שריד הוא עכשיו בשבילי מה שהיה אהרון מגד בגיל 20-30 מישהו שאני רוצה לקרוא את כל הספרים שלו... וכרגע בבית הספרים ה"שלישי" ו"מפלצת הזכרון" |
 |
| מה שמיוחד בספר הזה הוא בכלל שלקחנו אותו עבור גור באחת השבתות שהוא יצא מקורס מכ"ים (כן , כן...הבלתי יאומן קרה והוא התחיל לקרוא ספרים...) , היתה לי תחושה שהוא יאהב אותו... שריד כותב הרבה על עניינים שקשורים לצבא , לצעירים... ואכן גור התלהב מאוד ... יש אפילו שמועה שהוא ואייר פתחו בלוג ספרים משלהם (תאומים וספרים נקרא) טרם ביקרתי בו...אבל נשמע לי מצויין... |
 |
| ישי מתמקד בספר הזה בפסיכולוגית צבאית מהוללת, בת של פסיכולוג מהזן הפרוידאני הישן...שיוצאת מהקוביה המשרדית ובוחרת לבדוק מקרוב את צרכי החיילים בשטח... ולנסות להפכם למכונת הרג יעילה יותר... כך היא מכירה מג"ד צעיר שבהמשך ימונה לרמטכ"ל ולו היא הורה במתכוון ויולדת את בנה היחיד...שמתגייס לצנחנים ונכנס להלם קרב מהסוג שהפסיכולגית התמודדה עימו לא פעם לעיתים בהצלחה ולעיתים לא... הישירות הזו של שריד וההתמקדות בעיקר מתבטאת באופן טבעי בדקותם היחסי של ספריו...נראה שישי יותר מכל אוהב להעיף בעריכה מספריו כל קטע או פיתול עלילה שלא משרת אותו...איזה חידוש מרענן... אפילו דקלה סיימה אותו ואהבה... זה אף פעם לא קרה ! |
 |
| והימים ימי קורונה...לא עבדתי כמעט השבוע עם מטופלים...ניצלתי את הזמן לפרוייקטים דחויים בבית.. מתגעגע לכדורסל ודואג לחברים שפרנסתם נפגעה מאוד...מצד שני יש חיים אחרים, יותר בריאים, רואים הרבה את הילדים, אייר בבית , מחייכים לשכנים במעין שותפות גורל... כולם קוראים ספרים...האקולוגיה בטח לא מתלוננת...אם הפוליטיקה הישראלית היתה משתנה הייתי יכול לסבול הכל בנחת... שני משפטים מהספר שאהבתי והם דוגמא למה שאני אוהב בכתיבה של שריד - "ישבנו בחוץ על המרפסת הרחבה; האויר זרם מהים בנעימות, והרחוב נראה שלו ורוגע, כאילו יתרחש בו אסון בעוד רגע" (עמוד 80) איזה משפט נהדר, גם לי הוא עולה לפעמים...ההרגשה הזו שהרע תכף יתפרץ (הקוזקים יגיעו...) "אנשים משלמים כסף כדי לראות מטאדור מחסל שור מסכן, כותבים על זה ספרים, מקשטים אותו בפרחים, אבל אף אחד לא רוצה לקנות כרטיס לסתם בית-מטבחיים"(163) משפט שצריך לזכור אותו כמו שזוכרים בדיחות...אפשר לשלוף אותו ברגע הנכון בהמון הזדמנויות.. |
 |
| על גג תל אביבי עומד לו שיח צבר מחוץ למקומו הטבעי... אחד מגיבורי הסיפור הינו משורר פלשתיני שבנו הינו בכיר בטרור... המשורר שנמצא בסוף ימיו משמש פתיון בלי ידיעתו כדי להוציא את בנו ממחבואו.. |
 |
| גיבור הספר, חוקר שב"כ מוכשר שהלחץ הגדול בו הוא נמצא חונק ומענה אותו...מושעה מחקירות ערבים אחרי שגרם למות אחד מהנחקרים (אח של מחבל מתאבד) ...ובינתיים מקבל את המשימה המיוחדת הזו שבה הוא אמור להתחזות לסופר כדי להתקרב אל המשורר הפלשתיני |
 |
| הכל מתנקז בסופו של דבר ללימסול שבקפריסין ושם הספר מגיע לסופו המפתיע... עוד ספר נהדר של ישי שריד שהופך אט אט לסופר המועדף עלי... |
 |
| ספר שני של ישי שריד שאני קורא...ואני מזהה סגנון גיבורי סיפורו הם אנשים רגילים, קצת לוזרים, שלעולמם הפשוט ולעיתים המשעמם פורץ ארוע שמחייב אותם להלחם או לעסוק במחשבות קיומיות... כמה טוב שיש סופרים שמתמקדים באזורים הללו של החיים, כבר נלאיתי לקרוא בגב עטיפות של ספרים על מקרה הרצח שמניע את העלילה... כאילו כולנו רוצחים ורק רוצים לקרוא עוד על חיינו...אז זהו, שלא רובנו אנשים פשוטים ולהתחבר לסיפור חיים פשוט של אדם אחר זו חוויה מספקת ביותר |
 |
| במיוחד כאשר היא כתובה היטב , ומתקדמת במתינות (בלי פיצוצים ומרדפי מכוניות) , משדרת אמינות והזדהות... בספר הזה, הגיבור שנדמה שהוא בן דמותו של הסופר, הינו עורך דין כושל שמשרת במשטרה צבאית ונקרא לחקור את תלונתה של חיילת שטוענת שקצין צעיר ומבטיח אנס אותה... החקירה מתקדמת בעזרת שוטר צבאי צעיר שמתלווה אל החוקר שלאט לאט חושף את כל הסודות הטמונים בפרשה...עד לסופה הטרגי |
 |
| ספר מצויין , מומלץ ביותר, כבר לקחתי ספר נוסף של ישי - "לימסול" שמחכה לי בסבלנות כמו פיתוח העלילה בספרים שלו על המדף |
 |
| כל ספר של אלי עמיר הוא הימור בטוח, מרתק, סוחף, מלא אנושיות ואהבת אדם... מסתבר שביסמין סיימתי בעצם טרילוגיה שהתחילה בתרנגול כפרות (אי שם לפני 30 שנה בערך) שמתאר את תקופת הקליטה של נורי/אלי בקיבוץ אחרי העלייה למעברה... המשיכה עם מפריח היונים (לפני כשנתיים-שלוש?) שמתאר את התקופה שלפני העלייה ומתמקד בדמותו של אחיו הבכור כאבי/יעקב בימים הסוערים של קום המדינה והתעוררות הציונית של יהודי עיראק....ויסמין ממשיך את המסע לתקופת מלחמת ששת הימים בה נורי משרת כחייל ואחר כך מקבל תפקיד כיועץ לאחד משרי הממשלה ומתוודע מקרוב לערבי ירושלים וישראל ומצוקותיהם |
 |
| העטיפה הישראלית מדגישה את המכשול של אהבתם של נורי ויסמין...הגדר הגדולה שנמצאת בפתחו של גן מזמין...העטיפות האירופיאיות בחרו להדגיש את האקזוטיות של בנות המזרח המפתות כאילו מדובר ברומן רומנטי... דווקר העטיפה הערבית (מעניין היכן יצאה ) מתייחסת למכלול נקודות ההשקה שמקשות על הרומן...הדת, הכיבוש , הכבוד והבושה... |
 |
| אני לא יודע אם מדובר בסיפור אמיתי כמו ששאר ספריו של אלי מבוססים, יכול להיות..מה שבטוח שדעותיו ההומניות לגבי הסכסוך והדרך לפותרו מוצגות ביד בוטחת ...עצוב לגלות שכמו במירב המקרים בהיסטוריה בעלי הדעות החשוכות גוברים על המבקשים לפתור הכל בדרכי שלום וכבוד (שלרוב נקראים תמימים)...ספר מצויין שמומלץ מאוד לקריאה |
 |
| ספר ששמתי עין עליו כבר מזמן לאחר שראיתי בכמה מקומות אנשים ממליצים עליו (למשל טום הנקס) כספר הטוב ביותר שקראו באותה שנה.. |
 |
| רק כשחפשתי תמונות לפוסט הזה גיליתי שכבר קראתי ספר של לארסון קודם ואפילו כתבתי עליו כאן לפני כמה שנים |
 |
| הספר עוצר הנשימה הזה הינו תיעוד נאמן של בית השגריר האמריקאי בגרמניה של שנות ה-30 כאשר החשדות בדבר מסוכנות הנאצים כבר החלו להתבסס אולם עדיין הנסתר היה רב מהגלוי. שיא הספר הינו בליל הסכינים הארוכות שבהם היטלר נפטר מיריביו הפוליטיים בלא שהאלימות הברוטלית שבה נקט הביאה לאיזשהוא פיחות במעמדו ...ההפך הוא הנכון, לאחר מאורע זה היטלר הגביר את אחיזתו בגרמניה והובילה למה שכולנו מכירים במלחמת העולם השנייה |
 |
| הספר הזה גרם לי להתמסרות מוחלטת, רק רציתי להתקדם עימו ובשביל כך ויתרתי על כל הסחות הדעת הרגילות - טלויזיה, משחקי מחשב, תשבצים...אחד הספרים המעולים שקראתי בכלל ובטח הטוב בשנים האחרונות...מומלץ ביותר! |
