 |
| והימים ימי קורונה...לא עבדתי כמעט השבוע עם מטופלים...ניצלתי את הזמן לפרוייקטים דחויים בבית.. מתגעגע לכדורסל ודואג לחברים שפרנסתם נפגעה מאוד...מצד שני יש חיים אחרים, יותר בריאים, רואים הרבה את הילדים, אייר בבית , מחייכים לשכנים במעין שותפות גורל... כולם קוראים ספרים...האקולוגיה בטח לא מתלוננת...אם הפוליטיקה הישראלית היתה משתנה הייתי יכול לסבול הכל בנחת... שני משפטים מהספר שאהבתי והם דוגמא למה שאני אוהב בכתיבה של שריד - "ישבנו בחוץ על המרפסת הרחבה; האויר זרם מהים בנעימות, והרחוב נראה שלו ורוגע, כאילו יתרחש בו אסון בעוד רגע" (עמוד 80) איזה משפט נהדר, גם לי הוא עולה לפעמים...ההרגשה הזו שהרע תכף יתפרץ (הקוזקים יגיעו...) "אנשים משלמים כסף כדי לראות מטאדור מחסל שור מסכן, כותבים על זה ספרים, מקשטים אותו בפרחים, אבל אף אחד לא רוצה לקנות כרטיס לסתם בית-מטבחיים"(163) משפט שצריך לזכור אותו כמו שזוכרים בדיחות...אפשר לשלוף אותו ברגע הנכון בהמון הזדמנויות.. |
 |
| על גג תל אביבי עומד לו שיח צבר מחוץ למקומו הטבעי... אחד מגיבורי הסיפור הינו משורר פלשתיני שבנו הינו בכיר בטרור... המשורר שנמצא בסוף ימיו משמש פתיון בלי ידיעתו כדי להוציא את בנו ממחבואו.. |
 |
| גיבור הספר, חוקר שב"כ מוכשר שהלחץ הגדול בו הוא נמצא חונק ומענה אותו...מושעה מחקירות ערבים אחרי שגרם למות אחד מהנחקרים (אח של מחבל מתאבד) ...ובינתיים מקבל את המשימה המיוחדת הזו שבה הוא אמור להתחזות לסופר כדי להתקרב אל המשורר הפלשתיני |
 |
| הכל מתנקז בסופו של דבר ללימסול שבקפריסין ושם הספר מגיע לסופו המפתיע... עוד ספר נהדר של ישי שריד שהופך אט אט לסופר המועדף עלי... |
