קוראים

יום שני, 30 בנובמבר 2020

ג'ים הילד / טוני ארלי

 

כבר מהעטיפה הטום סויר שלו אפשר להרגיש שהספר הזה מיוחד...
קראתי עליו בעיתון מזמן ורשמתי לעצמי לקרוא אותו...
ספר נהדר שמתמקד בג'ים בן העשר שחי בעיירה אמריקאית 
אי שם בשנות ה-50...יתום מאב אך עם שלושה דודים
מצחיקים ונהדרים ...(הקטעים שהם מותחים אותו הם מהיפים בספר)..
כמו בהרבה סיפורים האחרים גם כאן יש סבא עבריין ומתח
בין העיירה שגרה במעלה ההר והעיירה שנמצאת בשפלה...






כל זה מנווט בנחת, באנושיות עם טעם של פעם...
וטעם של עוד ...טוב מאוד


מנצחת / ישי שריד

 

לא, לא קראתי את הספר מיד אחרי שני הקודמים של ישי שריד
למעשה זה הספר האחרון שקראתי בחודשים האחרונים...
ושוב כתמיד אפשר לסמוך על ישי המוכשר שיכתוב ישר ולעניין, 
שהקורא שלו יחוש בבית מההתחלה ולאורך כל הספר .
ישי שריד הוא עכשיו בשבילי מה שהיה אהרון מגד בגיל 20-30
מישהו שאני רוצה לקרוא את כל הספרים שלו...
וכרגע בבית הספרים ה"שלישי" ו"מפלצת הזכרון" 

מה שמיוחד בספר הזה הוא בכלל שלקחנו אותו עבור גור  
באחת השבתות שהוא יצא מקורס מכ"ים (כן , כן...הבלתי יאומן קרה
והוא התחיל לקרוא ספרים...) , היתה לי תחושה שהוא יאהב אותו...
שריד כותב הרבה על עניינים שקשורים  לצבא , לצעירים...
ואכן גור התלהב מאוד ...
יש אפילו שמועה שהוא ואייר פתחו בלוג ספרים  משלהם (תאומים וספרים נקרא) 
טרם ביקרתי בו...אבל נשמע לי מצויין...

ישי מתמקד בספר הזה בפסיכולוגית צבאית מהוללת, בת של פסיכולוג 
מהזן הפרוידאני הישן...שיוצאת מהקוביה המשרדית ובוחרת
לבדוק מקרוב את צרכי החיילים בשטח... ולנסות להפכם למכונת הרג יעילה יותר...
כך היא מכירה מג"ד צעיר שבהמשך ימונה לרמטכ"ל
ולו היא הורה במתכוון ויולדת את בנה היחיד...שמתגייס
לצנחנים ונכנס להלם קרב מהסוג שהפסיכולגית
התמודדה עימו לא פעם לעיתים בהצלחה ולעיתים לא...
הישירות הזו של שריד וההתמקדות בעיקר מתבטאת באופן טבעי
בדקותם היחסי של ספריו...נראה שישי יותר מכל אוהב להעיף בעריכה מספריו כל קטע או
פיתול עלילה שלא משרת אותו...איזה חידוש מרענן...
אפילו דקלה סיימה אותו ואהבה...
זה אף פעם לא קרה !