חללניק / לי בלום

אחחחח קומיקס קומיקס...

אין יותר טוב מזה, ללא ספק. אהבתי הגדולה מאז ימי mad בילדות דרך חוברות פופאי , טרזן, טקס, ותולדות המערב הפרוע...דודו גבע (אהלן וסהלן המופלאים), אפריים סידון (הפרשנות הגאונית לתנ"כ), טינטין האחד והיחיד (הציור והפרספקטיבה המדהימים- האהוב מכל "טינטין בטיבט"), mouse , רוי מהרוברס, "פזית" שלא הרבה מכירים (של יורם רייך, שם הצייר פרח מזכרוני)ועוד רבים וטובים ואהובים שכייף לחזור אליהם עוד ועוד...

לשמחתי גם ילדי נדבקו באהבה והאספקה אליהם שוטפת...כזהו "חללניק" שנמצא על המדף בספרייה ונראה במבט ראשון פשוט וחובבני...אז נכון שהסיפור לא מבריק במיוחד אבל קצב הארועים סוחף והספר נבלע בביס אחד (ומשאיר טעם של עוד...)

הבן שלי השביע אותי להשיג לו עוד מהסדרה ודחוף!!

על חוף צ'זיל/ איאן מקיואן

בקשתי מהספרנית שתמליץ לי על משהו...סביר להניח שספרנית תדע לחבר קורא לספר המתאים, לא? אמרתי לה שאני נהנה מספרים עם ניחוח היסטורי, כאלו שמתרחשים בתקופות עתיקות...אבל גם מכל ספר טוב באשר הוא...נתתי לה את שטפן צוויג בתור דוגמא לסופר שאני אוהב ושניסיתי להניח את ידי על כל ספר שהוא כתב (כמו בתקופה קדומה יותר אהרון מגד, ובתקופה קדומה עוד יותר אפריים קישון)...להפתעתי היא לא כל כך הכירה את צוויג אז במהלך הליכתנו המשותפת החלקתי לה את "קוצר רוחו של הלב" האלמותי (שבהוצאה ישנה יותר נקרא - "הזהרו מרחמים") וקרוב אליו ראיתי מכר ותיק שמעטים גרמו לי להנות כמותו - "טירת מלויל" של רובר מרל (שכל מי שהמלצתי לו לקרוא אותו התלהב כמעט כמוני) וכמובן גם הוא מצא את עצמו במהירות בידיה של ספרינתנו שלא ידעה על קיומו של יהלום נדיר זה במטמונה עד עתה...אז אחרי שהגעתי לסיפוקי מבחינת המלצות הספרים מכווני, נאותתי סוף סוף לקבל את המלצותיה - "על חוף צ'זיל" ו"האיש שאהב רכבות" ...



על איאן מקיואן כבר הספקתי לשמוע טובות, ופעם כבר לקחתי את "שבת" אך בסוף החזרתיו כי הזמן דחק (תמיד אני נוהג לקחת 5-7 ספרים בידיעה שלא כולם יקראו). "על חוף צ'זיל" הוא למעשה סיפור קצר, שהתארך משום מה לפורמט של ספר רגיל אך הוא כולל כמדומני פחות מ-170 עמודים. הלב יוצא אל הגיבורים האומללים ואל צעידתם העיוורת לבור המצפה להם בגלל כל אותם דעות קדומות ומוסכמות חברתיות ששלטו בחייהן...שמחתי שהסוף אופטימי בסה"כ ושהארוע מתגמד ומעורר גיחוך קל של מבוכה ברבות השנים ולא ממשיך לשלוט בחיי הגיבורים לנצח.

בתמונה - איאן מקיואן

השבוי מזנדה

במהלך השנים נדרשתי לספר הרבה סיפורים לילדי הסקרנים.... אחרי שמיציתי את כל סיפורי הילדות שלי ושל חברים אחרים במשפחה, רוקנתי את מלאי הזכרונות מסיפורי התנ"כ/מיתולוגיה/היסטוריה והתנסיתי בהמצאת סיפורים בז'אנרים שונים (שזה מאוד מתיש וגם ההומור הדבילי שלי לא כל כך התאים לילדי הרכים של אז..) הגעתי למסקנה שחייבים לחדש את מלאי הסיפורים ע"י חזרה לקריאת ספרות נעורים ...החלטה זו התגבשה לאחר שנפל לידי הספר הנפלא "מטילדה" (רואל דאל) בעקבות ביקורה של אחיינית. הנסיון הראשון שלי, נדמה לי, היה בספר "המלחמה לאש" של סופר צרפתי ישן (רוסלאן הבכור...?) ואחריו הילדים זכו לסיפור הרפתקאות סוער עם תיבולים עצמיים מתקופת האבן......עד היום הם מזכירים לי שהממוטות כרתו ברית עם ניאו וחבריו...

מאז אני מקפיד לפקוד גם את מדפי הנוער בספרייה בחיפוש אחרי אוצרות ולרוב התוצאות משמחות את לבבי.

"השבוי מזנדה" זכור לי עוד מימי ילדותי, קראתי רבים מהספרים של הסדרה (זכור לטובה "80 יום מסביב לעולם")הידועה הזו של "כתרי" אך איכשהוא דווקא עליו בחרתי לדלג בכל בחירה. כנראה שהיתה לי סיבה טובה כי כשקראתי אותו בימים אלו די השתעממתי....אולי לבני נוער וילדים, בעזרת תרגום עדכני, הוא יכול להיות הרפתקה ספרותית בימינו, אבל במבחן הזמן וגם כחומר גלם למעשיות עצמיות לילדיך, הוא לא כל כך מומלץ...
בתמונה - המלך רודולף שבוי בטירת זנדה

חיי מיכאלאנג'לו

עמיתה בעבודה עברה דירה לפני מספר חודשים, כך נודע לי על קופסא מלאת ספרים ישנים שמחפשת בית ולא - תושאר ברחוב ...

זה בדיוק מסוג הדברים שלוחצים לי על הבלוטות הנכונות וכך מצאה הקופסא את דרכה אל ארון הספרים שבביתנו. אחרי סקירה של תוכנה סומן הספר "חיי מיכאלאנג'לו" מאת אירוינג סטון כספר שמתאים לי לצלול בין דפיו בתקופה הקרובה. ההוצאה הישנה בשני כרכים עם התרגום הארכאי קצת הקשתה על הקריאה אבל סיפורו של מיכאלאנגלו בונארוטי נותר מרתק, מסתבר שמדובר ב"מכור" לפיסול (בשייש בלבד) שכמעט שום דבר אחר לא עניין אותו (קראתי מאמר שטוען שהוא סבל מתסמונת אספרגר - סוג של אוטיזם קל http://news.walla.co.il/?w=//550861), שנדחק בעל כורחו לפרוייקטים שונים כמו ציור פרסקאות (בגלל קנאתו בליאונרדו דה וינצ'י), ארכיטקטורה ופתרונות הנדסיים ובכל פעם אופיו הבלתי מתפשר למצוינות דחפו לבצעם באופן כמעט מושלם.....



הספר מצליח לתאר בנאמנות את התחושה שעולה בנפשו של כל מי שאוהב ליצור ולהתעסק עם אומנויות - ריכוז מושלם ותחושת מלאות נעימה שמתפשטת בבטן כאשר מוצאים את הפרוייקט הנכון.



בעקבות הספר עלה בי הרעיון לצייר על הרצפה (בלטות) בחצר, עכשיו אני מחפש את הנושאים שיתאימו...









"הפיאטה" (חמלה) -
מריה נושאת את ישו המת

מדינה קטנה מתחמקת מצרה
וגם אני...