נפגש במקום שאין בו חשכה/ עמנואל מטלון

לאחר שסיימתי את "באני מונרו" התחשק לי מייד לשקוע בספר נוסף...אולי כדי להעביר את הטעם המתכתי או אולי בגלל שהבאת הספרים מהספרייה נשאה בחובה זכרון והבטחה להרפתקאה ...מכיוון שאת הספר של צבי ינאי אינני מוצא לקחתי את הספר הנ"ל שכותרת המשנה שלו - "מזכרונותיו של גנב ספרים" סקרנה אותי. שקעתי בספר שכל כולו רשימה כרונולוגית של ספרים וסרטים שהמחבר קרא או ראה..לפעמים עם ביקורות אישיות... פה ושם ה"סופר" (?) מציין את ההרפתקאות המיניות שלו ואת הזכרונות מבית אבא-אמא....הספר הזה מזכיר יותר מכל רשימה של טוקבקיסט (מהזן היותר מוכשר ולא המתלהם הרגיל..) אבל אני לא בטוח שאפשר לקרוא לזה ספר....מה שמצחיק שאיכשהוא נותרתי עד הסוף ..אולי בגלל שלא היה צריך להתאמץ בכלל במהלך הקריאה הכל מרגיש כמו ארוחה של תינוק אסקימוסי (כידוע האמא לועסת את הבשר ואז מניחה אותו בפיו..)...כך שסיימתי אותו במהירות השיא...ועכשיו אני פנוי לספר הבא.

מותו של באני מונרו/ ניק קייב

השבוע נגשתי לספרייה האהובה בבית עלי ומרוב ספרים מפתים נעתקה לי הנשימה...מיד רשמתי עוד צ' ק בטחון ועכשיו יש לנו כבר 3 מנויים (15 ספרים). זה עדיין לא יותר מדי כי הילדים קוראים בקצב, חלק מהספרים הם קומיקסים (חייבים) שנקראים במהירות וגם הסופגנייה שלנו הקטנה מתחילה להראות ענייין בספרים והתחלנו להביא גם לה ספרים. מה שהשאיר אותנו המבוגרים עם 5-6 ספרים חדשים שמונחים כרגע על מדפים שונים בבית ומחכים לתורם. הראשון מבין אלה שחשבתי לשים עליו את ידי היה החדש של צבי ינאי (השם פרח מזכרוני), אולם מיקומו כרגע לוטה בערפל...במקומו לקחתי את הספר הזה שהבטיח רבות מאותה סיבה שהספר של יהלי סקרן אותי...יש לי דיסק אחד של ניק קייב מלפני הרבה שנים ופעם הוא היה עולה בתדירות גבוהה על קרן הלייזר. בכל מקרה את הספר הזה קראתי במהירות (יומיים וחצי) מה שבד"כ מרמז על ספר מרתק במיוחד...אולם זה לא המצב כאן לדעתי. כלומר הספר כתוב טוב ומחביא בתוכו כל מיני אפיזודות שקשה להתעלם מהן אולם הדמות של הגיבור הראשי כל כך דוחה וחסרה איזשהוא מרכיב אנושי שכל הספר חשבתי לעצמי - " בשביל מה לטרוח לכתוב ספר שלם על דמות כל כך מגעילה"..מזל שיש את הבן שלו שמרכך קצת את התחושה הקשה ששוררת לכל אורך הדרך של ירידה לביבים והתפלשות בהם....זה ספר מבלבל כי למרות כל מה שכתבתי קשה להניח אותו בצד, אולם מצד שני גם קשה מאוד להמליץ עליו למישהו...בגלל שהוא חומר ספרותי משובח הוא גם משפיע על מצב הרוח של הקורא והסתובבתי בסיומו קודר ועצבני....אני מנסה לפצות על כל עם הספר הנוכחי שדן בווידויו של גנב ספרים (אולם נדמה לי שזה לא יתמשך הרבה) ומה שבהחלט מאיר אור גדול על הנשמה אלו כל ספרי הקומיקס שאני לא טורח לייחד להם בלוג נפרד (משום מה..) ושאנו צורכים בבית לרוב בשבועות האחרונים - אסטריקס, שי צ'רקה וספריו, דיק טרייסי המרתק - במחשבה שניייה אולי באמת נכתוב עליהם בקרוב, בהחלט מגיע להם.

בתמונות - כריכת הספר בעברית ובאנגלית (שמייצגת הרבה יותר טוב את רוח הספר), ניק קייב בתמונה קצת ישנה אבל כזאת שמייצגת את תקופת הדיסק שקיים אצלי.

זמן כבד/ סי.גיי.צ'רי

עוד ספר מד"ב ועוד אחד שנכתב ע"י סופרת (תבנית שחוזרת על עצמה באופן מפתיע בזמן האחרון).

לקח לי המון זמן לסיים את הספר ולא בכדי, בסוף פשוט נאבקתי איתו (ולו כדי להכניסו לבלוג..) הספר לוקה לדעתי במשהו שכבר פעמים אחדות הבחנתי בו בספרי מד"ב בינוניים ומטה - חוסר התמצאות בחלל. הסבר - לפעמים כשמתוארות סצינות שונות בעיקר כאלו שלא מערבות דיאלוגים, יש תחושה כזאת של בלבול ועפיצות..."למה הכוונה" (אתה שואל את עצמך), "איך זה מתבצע" , " מי מדבר עם מי" (בפעמים כשיש דיאלוגים)..התחושה כאילו הסופרת רואה בעיני רוחה תמונה ברורה וודאית אולם המסר לא עובר לקורא... כאילו זה "לא מכובד" לנסות להסביר את העולם החדש המתואר לקרוא בן זמננו ובעצם צריך להתייחס לקורא כאילו גם הוא חי באותם זמנים ומאורעות שמתרחשות בספר (דהיינו בשנת 3039...) ולכן הוא מבין אינטואטיבית מה עובר על הגיבורים...אני חושב שזאת הסיבה שספרי מד"ב שמתארים מציאות שדומה יותר למתרחש בימי הביניים (לדוג' חולית) עם כל התוספות והדמיון של הסופר הם כל כך מוצלחות ופורצות את העמק הקטן של קוראי המד"ב השרופים שכנראה אהבו את הספר הזה, אני - לא הייתי ממליץ עליו.