אכן מקרה מוזר...לאחרונה התחלתי לקרוא את הספר : " קרוב להפליא ורועש להחריד" וציינתי לעצמי שגיבור הספר ( ילד עם מאפיינים חברתיים חריגים ) מזכיר לי את הגיבור בספר "המקרה המוזר..." ( שקראתי לפני כשלושה חודשים..) ופתאום צצה בי ההכרה שלא הקדשתי לו רשימה (!) ..דבר שמאוד התמיה אותי כי לפעמים המוטיבציה הכי חזקה שלי לסיים ספרים היא כדי לעבות ולייפות את הבלוג ופתאום ההתעלמות התמוהה הזאת....מה שהוביל אותי לחשוב - אולי יש עוד ספרים שקראתי ולא ציינתי?? מה יגידו הדורות הבאים?? ( " אבא היה פוץ..") מה לעשות עם השערוריה הזו?? ( אולי כשמישהו סופסוף יטרח לקרוא את הבלוג ולהגיב אז ינתן לי כיוון...).
בכל מקרה הספר הזה הוא אורח ותיק בביתנו שנשכח קמעה על המדפים וחיכה לתורו בסבלנות...באותה תקופה נתקעתי קצת ללא ספרים ופניתי לנבירה במעמקי הכוורת בתקווה למצוא את אחד מאותם פנינים שמחכים ל"הארה"...כמובן שהספר מאוד מוכר ופורסמו עליו ( כולל פרסומות ברדיו) הרבה כתבות כך שהוא היה בתודעה מזמן ( זאת הסיבה שגם קבלנו אותו מתנה וגם שלא מהרתי לקרוא אותו - מתוך איזה צורך באנינות סנוביסטית מצידי כנראה...) , אני מצידי גיליתי ספר קריא ומהנה שמצליח לא לפול לבורות קיטש או חוסר הגיון קיצוני ובסה"כ הייתי ממליץ אותו לבני נעורים ( איירי עוד מעט?..) או לבעלי נפשות רגישות...
הי גרי, מה פתאום אתה פוץ מה?
השבמחקבאמת ספר רגיש ונהדר. אחריו קראתי עוד ספר של מארק האדון, "בעיה קטנה" שהוא גם מאוד מומלץ, סוחף אותך לעולם המוטרף של גיבוריו עם המון חן ועניין.
הי סיגלי, איזה כייף לקבל תגובה...לגבי הפוץ תצטרכי לדבר עם הילדים על כך....זה בסדר, גם אני קורא להם פוצנים כל הזמן
השבמחק