מועדון האידיוטים/ ג'ונתן קו

ספר שנלקח מהספרייה באשקלון בחופזה, בחמש הדקות הקצרות שבהם דחסתי במהירות מעל 10 ספרים (רובם ספרי ילדים) לפני שהספרייה ננעלה לכבוד השבת. קיויות למצוא רומן רגיש על חיים של קהילה בקצה אחר של העולם, קצת לברוח מהמציאות הישראלית...בפועל קבלתי סיפור שנראה שהושפע עמוקות מהסופר שכתב את "החיים על פי גארפ" (אירווינג?) אולם לסופר חסר הכשרון לטוות את הסיפורים מלאי הפרטים לכלל סיפור אמין. רק לעיתים הסופר מצליח לנגוע ולרגש באמת, יותר מדי פעמים הנסיון שלו להסעיר מתמצה במשפט כמו -"וזאת היתה הפעם האחרונה בחייו ש...הוא נפגש עימה/הוא ראה אותה/ שהם דברו וכ"ד....", אפילו נדמה לי שכמה מ"ההבטחות" הללו שניתנו במהלך הספר לא ממש קוימו, אבל למי יש כח לחזור ולבדוק...

רע כמו שמתחשק/ דניס רודמן

במסיבת יומהולדת 50 של אורן איתן, לאחר שמיציתי את כל קטעי הדאחקות על חשבונו העדפתי לפרוש לאחד מחדרי הילדים ולנצל את הזמן לקריאה, מתוך המדף בחדר הציץ אליי הספר הזה שמסתובב לי בשולי הראייה כבר שנים אחדות אולם אף פעם לא מצאתי את העוז לנסות ולצלוח אותו, כיוון שהמבחר היה מצומצם באותה נקודת זמן החלתי לעלעל בו ואפילו הצלחתי לסיימו (כעבור יומיים בערך). הספר שנכתב אי שם סביב שנת 2000 (אם אני לא טועה) בהחלט מריח מלא אופנתיות...העיצוב של הפונטים הגדולים והמשתנים כדי להדגיש משפטים מסויימים שדניס כנראה חשב שהם שירה צרופה הוא משהו שכבר אף אחד לא יעז לנסות עכשיו (כנראה שהקטע הזה כבר מוצה בספרים רבים), הסיפור עצמו כמו כל ביוגרפיה של אדם מוכר מצליח לרתק בדרכו...אולם לכל אורך הספר חזרה לי המחשבה שדניס כתב את הספר הזה בראש ובראשונה כדי להשיג חוזה יותר גדול מאחת קבוצות האנ.בי.איי....חלקים גדולים ממנו נראים כמו אוסף הוכחות שדניס רשם לעצמו לזמר בפני בעלי הקבוצות בכדי להצדיק את ההעלאה המתבקשת בשכרו...בסה"כ הספר היה דיי מייגע לצליחה וכמו רודמן עצמו- זמנו עבר.

הקו האדום

מעולה. אחד מהטובים שקראתי בשנים האחרונות. תמיד נמשכתי לסוג הספרים הזה..אני מרפרף בזכרוני ונזכר בלא מעט (שמהם אני זוכר את הרקע הכללי וההתרחשות אבל לא את השמות או הסופרים...), כך כשהיתה לי תחושה טובה לגבי הספר הזה..הספר כתוב בצורה ריאליסטית וישירה ומתאר את מהלכם של מספר שבועות לחימה בקרבות ארה"ב - יפן במלחה"ע השנייה. אין פה גיבורי על ואין פה האדרה של המלחמה, נדמה שהסופר היה שם כחלק מהפלוגה והשלים תחקיר קפדני בכדי ליצור את הרשומון הזה...ספר שמוכיח שכל מחרחרי המלחמה הם חסרי כל נסיון קרבי.... לאחר הקריאה הבנתי שהוא זכה לתסריט...אני מחפש אחריו וסקרן לראות איך הספר הזה תורגם לשפה הקולנועית.

תנין פיגוע/ אסף גברון

מעולה. לקחתי את הספר כי אסף גברון כותב כתבות נהדרות ב"שם המשחק" כך שידעתי שהסיכוי לגלות משהו טוב הוא גבוה. הספר אכן נהדר ומשונה שלא שמעתי עליו עד היום דבר. גיבור הסיפור הוא מחבל פלשתינאי שאי אפשר שלא להזדהות איתו ולא לחבבו. החלק בסיפור שהוא בורח על גב חמור שמצא (ומכאן החמור שבעטיפה) ונודד מספר ימים בשטחים עד שהוא מגיע לאום אל פאחם הוא מהיפים שקראתי לאחרונה, נדמה כי האזורים הללו הם הספר האמיתי של ישראל בדומה לסיפורים אמריקאיים שמתארים מסעות ונופים...גיבור נוסף בסיפור הוא איתן אינוך שמכונה "תנין" שבמקריות מוחלטת מצליח להיות בזירת 3 פיגועים עוקבים שמתכנן המחבל (אני כותב את הפוסט הזה חודשיים לאחר שסיימתי לקרוא אותו לכן אני לא זוכר את שמו) ולצאת מהם ללא פגע...פיזי לפחות.....הספר מתאר בחוכמה את מה שמתרחש בחייו של התנין בעקבות הפיכתו לסלב פיגועים ובמקביל את מהלך חייו של המחבל עד לרגע שהם נפגשים פנים מול פנים...בדקתי קצת וראיתי שגברון כתב עוד כמה ספרים ושהוא גם חבר בלהקת הפה והטלפיים (שאני מכיר מספר שירים שלה), אין ספק שספרים נוספים שלו בדרך אל שידת הקריאה.