קוראים

יום ראשון, 20 בפברואר 2011

הנאצי והספר / אדגר הילזנראט

איזה ספר מופרע...
לפי העטיפה חשבתי שהוא מיועד לנוער...האיור של דני קרמן בלבל אותי קצת, מהר מאוד מגלים שההפך הוא הנכון. השפה הישירה, המחוספסת במתכוון עם ביטויים מדהימים לעיתים (אחרים אולי יתארו אותם כמביכים) לא נותנים מנוח ומושכים לקריאה (סיימתי אותו בשלושה לילות). יש לי היסטוריה ארוכה עם ספרי שואה, אני מעריך שקראתי מהם הרבה יותר מהקורא הממוצע, חלקם ממוקמים בפסגת הרשימות האישיות ("הזהו האדם" של פרימו לוי), אף אחד מהם אף פעם לא שעמם אותי, קראתי אפילו מחקרים יבשים/אוניברסיטאיים על מרד גטו ורשה, מבצע ברברוסה, אפילו הספר על הימלר שלא מזמן סיימתי נכנס לקטגוריה (מה שמזכיר לי את ספר ההיסטוריה עב הכרס על נפילת הרייך השלישי שקראתי לפני 5 שנים בערך...)הסיבה להמנעותי היחסית מספרי שואה בזמן האחרון היא שהרגשתי שקריאת המאורעות שמדווחות מפי הניצולים עולה על כל ספר דמיוני והריגוש שמלווה את הקריאה מתחיל להידמות לסנאף...
הספר הזה שנכתב על ידי ניצול שואה שלאחר עלייתו ארצה ירד בחזרה לגרמניה מחזיק מתח סיפורי גבוה לכל אורכו והוא מרתק בדרכו, למרות שצריך להיות חכם בהמלצה עליו...לא כל אחד יוכל לעכל אותו בקלות, חלק יגידו שהוא וולגרי ומזעזע, חלק יגידו שהוא מרגיז ומקומם וחלק אחר יגידו שהוא גאוני. אני נמנה עם הקבוצה האחרונה.

יום רביעי, 16 בפברואר 2011

לשחות/ ניקולה קיגן


את הספר הזה לקחתי עבור דקלה באחת מהביקורים האחרונים בספרייה, תמיד מתוך ה-15 שניתן אני מנסה לקלוע לטעמה בשניים-שלושה ספרים (ובד"כ לא כל כך מצליח...ואם אני מצליח זה בד"כ כבר ספר שהיא קראה בעבר). העטיפה שלו מאוד מושכת (למרות שהנוספת באנגלית משקפת טוב יותר את רוח הספר שהיא פחות אופטימית ושמחה). התמרמרתי קצת כאשר היא הודיעה לי שהספר לא מוצא חן בעיניה והחלטתי בשל כך לקרוא אותו בעצמי ולבדוק הכצעקתה....לדקלה יש מנהג משונה ומקומם לקרוא ספרים בדילוגים - לגשת ישר לסוף או לדלג על קטעים באמצע שמשעממים אותה ורק אחר כך להחליט אם בא לה לקרוא אותו כולו...אני קצת חושש שהסופרים היו קצת נעלבים אם כך היו מתייחסים אל יצירתם שעלתה להם בהרבה מאמצים...אז למרות שאני עמוס ספרים במקביל הוספתי אותו לרשימה שלי וגיליתי ספר מעניין ביותר שכתוב בשפה ייחודית - נשכנית הגדירו אותו באחד מהאתרים ואני מסכים, הגיבורה (שלא ממש ניתן להגדיר אותה כמקסימה בניגוד לכלל) היא שחיינית מלידה שמסוגלת להרגיע את כל השדים רק במים, הכשרון שלה לוקח אותה לזכייה ב-12 מדליות אולימפיות מוזהבות, במקביל המשפחה הלא - מתפקדת שלה (שנדמה לי שקיים שם הד לספר "נשים קטנות") מעסיקה מאוד את מחשבותיה בעיקר אביה ואחותה הבכורה שמתים בדמי ימיהם...קצת לטעמי יש פספוס בנושא הפסיכולוגי המשפחתי ולא ברור עוצמת הקשר המדכדך שקושר משקולות לרגליה של פיפ הגיבורה הראשית....כבר מילדות היא מתגלה כחריגה ועצמאית והחזרה הכפייתית לארועי העבר של המשפחה לא כל כך תואמים לאישיותה (לפחות לטעמי..) , אולי הסופרת לא כל כך רצתה שהספר יקוטלג במדף ספרי הספורט כמתאר נאמנה את חייהם של שחיינים מקצועיים וניסתה לתפור בגדי אבלות שיוסיפו קצת רצינות וכובד ראש לעלילה...אני מניח שאם לא דעותיי המוקדמות הייתי בוודאי מדלג על הקטעים הפסיכולוגיים המעט המדכאים ומתרכז בתאור דרכה אל הצמרת. מזל שהסופרת רקמה לסוף סיום מעט אופטימי למרות המדרון החלקלק שהיא טוותה לגיבורה בשליש האחרון של הספר כך שיצאתי ממנו עם הרגשה טובה בסה"כ (ככה זה שמזקנים כנראה, אני פחות מסוגל לסבול ספרים שנגמרים בסוף עצוב..)

יום שבת, 5 בפברואר 2011

פנג הלבן/ ג'ק לונדון


נאמן להחלטתי לחזור מדי פעם לספרות הילדים ובמיוחד לקלאסיקות (ועל הדרך גם לקוות שהילדים יזנחו לרגע את הרגלי הקריאה הקבועים שלהם וינסו משהו שונה ואיכותי, שכנראה שאין סיכוי שהם ייחשפו אליו בלעדי בזמנים הללו...) נטלתי אי שם בנובמבר צרור ספרים איכותי במיוחד (שרובם ממתינים עדיין במדפים לזמני הפנוי) וביניהם "פנג הלבן" המוכר והקלאסי בהדפסה יוקרתית ומושכת שמלווה בציורים נפלאים ובהארות מעולות אודות החיים בזמנים ההם ובמקומות הללו שפנג הלבן משוטט בהן לאורך הסיפור. גיליתי מחדש את גדולתו של ג'ק לונדון שהביוגרפיה שלו (יצא לעבודה בגיל צעיר כמחלק עיתונים,עבד כצייד על אוניית צייד כלבי ים ועוד)לא אופיינית בימינו להתפתחותם של סופרים מלאי רגישות וחמלה כלפי יצורי העולם.. ממש נכנסים בספר אל תוך עורו של הזאב וחווים עימו את כל החוויות שמעצבות את אופיו, והכל ברצינות ישרה והדורה בלי נסיונות לשום התחכמות. נדמה שג'ק אכן פגש בכלב/זאב כזה במהלך חייו בצפון הרחוק בעת שניסה מזלו ככורה זהב באלסקה ושמע מבעליו על תולדותיו. העוצמה וההוד שאפפו את הזאב בודאי הניעו אותו לכתוב את סיפורו וגירו בו את היצירתיות להתמודד עם משימה כבירה כזו. משימה שראויה לפנג הלבן שכל אוהב כלבים יפתח בפניה את לבבו.