לשחות/ ניקולה קיגן
את הספר הזה לקחתי עבור דקלה באחת מהביקורים האחרונים בספרייה, תמיד מתוך ה-15 שניתן אני מנסה לקלוע לטעמה בשניים-שלושה ספרים (ובד"כ לא כל כך מצליח...ואם אני מצליח זה בד"כ כבר ספר שהיא קראה בעבר). העטיפה שלו מאוד מושכת (למרות שהנוספת באנגלית משקפת טוב יותר את רוח הספר שהיא פחות אופטימית ושמחה). התמרמרתי קצת כאשר היא הודיעה לי שהספר לא מוצא חן בעיניה והחלטתי בשל כך לקרוא אותו בעצמי ולבדוק הכצעקתה....לדקלה יש מנהג משונה ומקומם לקרוא ספרים בדילוגים - לגשת ישר לסוף או לדלג על קטעים באמצע שמשעממים אותה ורק אחר כך להחליט אם בא לה לקרוא אותו כולו...אני קצת חושש שהסופרים היו קצת נעלבים אם כך היו מתייחסים אל יצירתם שעלתה להם בהרבה מאמצים...
אז למרות שאני עמוס ספרים במקביל הוספתי אותו לרשימה שלי וגיליתי ספר מעניין ביותר שכתוב בשפה ייחודית - נשכנית הגדירו אותו באחד מהאתרים ואני מסכים, הגיבורה (שלא ממש ניתן להגדיר אותה כמקסימה בניגוד לכלל) היא שחיינית מלידה שמסוגלת להרגיע את כל השדים רק במים, הכשרון שלה לוקח אותה לזכייה ב-12 מדליות אולימפיות מוזהבות, במקביל המשפחה הלא - מתפקדת שלה (שנדמה לי שקיים שם הד לספר "נשים קטנות") מעסיקה מאוד את מחשבותיה בעיקר אביה ואחותה הבכורה שמתים בדמי ימיהם...קצת לטעמי יש פספוס בנושא הפסיכולוגי המשפחתי ולא ברור עוצמת הקשר המדכדך שקושר משקולות לרגליה של פיפ הגיבורה הראשית....כבר מילדות היא מתגלה כחריגה ועצמאית והחזרה הכפייתית לארועי העבר של המשפחה לא כל כך תואמים לאישיותה (לפחות לטעמי..) , אולי הסופרת לא כל כך רצתה שהספר יקוטלג במדף ספרי הספורט כמתאר נאמנה את חייהם של שחיינים מקצועיים וניסתה לתפור בגדי אבלות שיוסיפו קצת רצינות וכובד ראש לעלילה...אני מניח שאם לא דעותיי המוקדמות הייתי בוודאי מדלג על הקטעים הפסיכולוגיים המעט המדכאים ומתרכז בתאור דרכה אל הצמרת. מזל שהסופרת רקמה לסוף סיום מעט אופטימי למרות המדרון החלקלק שהיא טוותה לגיבורה בשליש האחרון של הספר כך שיצאתי ממנו עם הרגשה טובה בסה"כ (ככה זה שמזקנים כנראה, אני פחות מסוגל לסבול ספרים שנגמרים בסוף עצוב..)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה