תרנגול בלי רחמים/ חריסטוס חומנידיס

שמש ערומה/אייזק אסימוב

הצהוב הזרחני הזה הבטיח הרבה..ולא קיים

אייזק אסימוב -נראה כמו פארודיה
של סופרי מד"ב, הספרים כיום נראים
כמו ספרות מד"ב לילדים

כדאי יהיה להתמסר לספר אחד
לשנתיים הבאות? 

איכשהוא אני תמיד חוזר לאסימוב ותמיד יוצא מאוכזב קצת....אסימוב שהוא מאבות הז'אנר, לא כל כך מצליח לשגר את עצמו אל העתיד..אני מניח שבמחצית הראשונה של המאה העשרים כשהספרים נכתבו והצליחו כל כך הוא בלט בחדשנות כמגדלור בליל ליקוי לבנה...מאז כותבים אחרים הרחיבו כל כך את המושג המד"בי וגם עצוב לציין כותבים בסגנון יותר סוחף מאסימוב המעט עצי...למה לקחתי אותו בכל זאת? אולי בגלל העטיפה המושכת שלו והתקווה לשחזר תחושות קדמוניות מימי הנעורים בהן התוודעתי לסדרת ספרי "המוסד" שהותירו עליי רושם כביר בזמנו...אסימוב הוא כמו הדוד הזקן שלך שמטרחן  את המח בסיפורים שהוא בטוח שהם מרתקים ואתה יושב ומקשיב לו עם חיוך מוסווה קטן  כי לא נעים לך לפגוע ברגשותיו... אני רוצה למצוא את "משחקי הכס" של מרטין שעושה הרבה רעש..אתמול בסטימצקי ראיתי את שלל כרכיו (לפחות 7) שאם הייתי רוצה לרוכשם הייתי צריך להפרד מאיזה 500 ש"ח בסופו של יום...לפי מה שאני קורא מדובר באפוס בסדרת הגודל של "שר הטבעות" המופלא (אם כי קשה לי להאמין שיגיע לדרגתו) ומפורט ממנו (כמו שקראתי פעם שטולקין הכה על חטא בערוב ימיו שהוא לא פירט והעמיק מספיק את העלילות למרות 1200 העמודים בערך..),כך שיש לי קצת חששות לצלול לתוך הספר שכנראה יגזול את השנים הבאות אם יתברר כמוצלח- מצד שני זה מה שקורא נלהב מחפש,לא? 

משאלה אחת ימינה/ נבו אשכול

העטיפה הישראלית כל כך מתארת במדוייק את ליבת הספר

מועמד מוביל לקריאה עתידית

את הלוק המתאים בשביל להחליף
את עמוס עוז כבר יש לו

ספר סוחף ומרתק....נבו אשכול הופך להיות אחד הסופרים שהכי מסקרנים אותי...עכשיו יצא הספר החדש שלו - "נוילנד"  ואני מושך בכל מיני חוטים בכדי להשיגו במהירות. בכלל, לפחות בסביבה הקרובה אליי הוא קונצנזוס וכבר שלוש פעמים בשבועיים האחרונים יצא לי לדבר עליו עם אנשים שונים ועל כולנו עלתה הבעה של התרוממות רוח ודוק געגועים כאשר דברנו עליו. לפני מספר חודשים כתבתי על הספר שלו "צימר בגבעתיים" והזכרתי שם שהמפגש הראשון שלי עימו נגמר בדחייה וברתיעה...ובכן  ערכתי תיקון - מצאתי את הספר ביריד הפסח אצל משפחת עוז וקניתי אותו ב-15 ש"ח (יש לי מנהג לקנות בכל דוכן ורצוי משהו שיהיה לו שימוש/ערך)....זיהיתי את הסיפור ההוא שבטעות שייכתי אותו בעבר עם פלצנות ושקעתי לתוכו בהנאה כמו לכרית ענקית אוורירית...אשכול מזכיר לי את אתגר קרת על המשפטים המושחזים שלו, רק שהם נטועים בתוך עולם שלם ובמערכות יחסים (במקום בסיפורים הקצרים והלפעמים הזויים של קרת)...כל כך הרבה משפטים מבריקים שעוצרים את הנשימה במתח או גורמים לחיוך גדול של הקלה...סופר מלידה. אני מוכן להמר שעוד מספר שנים לא גדול  אשכול יגיע לרמת ההערכה של עמוס עוז וא.ב. יהושע מבחינת מעמדו והכבוד שירחשו לו בארץ ובעולם.

דיואי /ויקי מיירון

סיפור חביב על חתלתול בר מזל שמצא בית חם בספרייה באיווה. מסתבר שלגדל חתול בספריות זה דיי נפוץ לפחות בארה"ב (מנהג שהיה נחמד לאמץ בקיבוץ אם הספרייה הייתה נפתחת מעל ליומיים הנוכחיים בשבוע כיום). אני אוהב מאוד את סוג הספרים הללו שמתעדים חיות מיוחדות (או שגורלן הפגיש אותם עם כותבים מוכשרים)...ובד"כ לא עומד בפיתוי להכירן כשאני פוגש אותם על הכריכה....זכור לי הספר המקסים "מרלי" על הכלב המופרע שאח"כ גם עובד לסרט, אני לא אתפלא אם גם דיואי יגיע לאקרנים בעתיד...מה שמנע ממנו כבר עתה מלהפוך לכוכב סרטים הינו לדעתי הכשרון המוגבל של הסופרת שהיתה מנהלת הספרייה  והיא בניגוד לסופר של מרלי (שהיה עיתונאי) לא מצליחה להעביר תחושות ורגשות מעבר לדיווח דיי יבש של קורות אותו חתול מיוחד...יש קצת הרגשה שמהר מאוד האנשים שסביבו הבינו את הפוטנציאל השיווקי/עתידי של החתול ועסקו כל השנים בהגשמתו (למרות שהסופרת תמיד מקפידה לתאר שהכל קורה לה בהפתעה, כביכול)....