סיפור חביב על חתלתול בר מזל שמצא בית חם בספרייה באיווה. מסתבר שלגדל חתול בספריות זה דיי נפוץ לפחות בארה"ב (מנהג שהיה נחמד לאמץ בקיבוץ אם הספרייה הייתה נפתחת מעל ליומיים הנוכחיים בשבוע כיום). אני אוהב מאוד את סוג הספרים הללו שמתעדים חיות מיוחדות (או שגורלן הפגיש אותם עם כותבים מוכשרים)...ובד"כ לא עומד בפיתוי להכירן כשאני פוגש אותם על הכריכה....זכור לי הספר המקסים "מרלי" על הכלב המופרע שאח"כ גם עובד לסרט, אני לא אתפלא אם גם דיואי יגיע לאקרנים בעתיד...מה שמנע ממנו כבר עתה מלהפוך לכוכב סרטים הינו לדעתי הכשרון המוגבל של הסופרת שהיתה מנהלת הספרייה והיא בניגוד לסופר של מרלי (שהיה עיתונאי) לא מצליחה להעביר תחושות ורגשות מעבר לדיווח דיי יבש של קורות אותו חתול מיוחד...יש קצת הרגשה שמהר מאוד האנשים שסביבו הבינו את הפוטנציאל השיווקי/עתידי של החתול ועסקו כל השנים בהגשמתו (למרות שהסופרת תמיד מקפידה לתאר שהכל קורה לה בהפתעה, כביכול)....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה