 |
| נראה כמו מרי פופינס שמגיעה לאומן ובידיה האור לילדים |
 |
נועה היפה שמתארת את עצמה בספר כבחורה הכי שווה במדינה בזמנה..
לי דווקא היה נדמה שהיו עוד כמה כמוה בשוק,לא? |
את הספר המרתק והקריא הזה קראתי בתוך יומיים במהלך "נופש" בדלית אל-כרמל במסגרת חגיגות ה-80 של שי איתן...לקחתי אותו עבור דקלה בספרייה אולם כנראה שבתוך תוכי הוא קרץ עבורי גם...היה לי הרבה זמן פנוי בנופש, המשפחה דאגה לילדים ואני שקעתי בתוך מצב רוח סרבני והתאים לי לשהות במחיצת הספר שמצידו ניסה לספר לי ניסים ונפלאות שקורים לאנשים ריקניים שמגלים את כוחה המסמם של הדת בכלל ושל הברסלבים בפרט...אודה ולא אבוש היה רגע בסיפור שהרגשתי שהמילים החלקות, הסבוביות והמעורפלות פורטות מעין ניגון של שגעון בנפשי וקצת חששתי שמא גם אני אנגוס בתפוח הרעל הזה..בסופו של דבר החלטתי לא לפחד ולסמוך על האישיות שגבשתי עד כה והמשכתי לצלול לתוך דפי הספר כשלאט לאט התפוגגה השפעת המילים היפות (מעין שירה שלא מבינים את משמעה אך מרגישים ביופיה) והספר חזר לתוך ההקשר הרגיל של חיי והשקפותיי המוצקות אודות דת טמטום ואנשים...למרות שהסופרת מנסה בכל כוחה לתאר את עולמה החדש בצבעים פלאיים וטבולי אור קצת מגוחך לקרוא מתוך פיה את כל ההטפות הידועות של המחזירים בתשובה, כל אותם שאלות רטוריות שמנסות לשכנע שיש אמת ודאית כי אחרת מה התכלית? לא יודע לגבי אחרים, אבל לי התכלית של להיות בעל חיים (אחד מני רבים) שהגיע לעולם בכדי לחיות נראית לי מספקת למדי...למה אני זקוק לתכלית בעוד כל שאר בעלי החיים נראים מסתדרים מצויין בלעדיה...קראתי אח"כ שהסופרת ובעלה ממשיכים לגלות לציבור הרחב את נפלאות הברסלביות ומובילים מסעות לאומן שבהן נפשם כנראה עולה למחוזות עליונים...הייתי קצת מצפה לאור מה שקראתי שהן יחיו חיים פשוטים ומלאים מבפנים לאחר שגילו את השכינה שבתוכם...אך מה לכופר עלוב כמוני לבוא עימם חשבון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה