 |
| זה מסוג הספרים שאנשים מסויימים יגידו עליו...לא מצאתי בו כלום...סתם סיפור על אנשים עלובים שלא קורה להם שום דבר מעניין...ויש אנשים שיגידו: סיפור נפלא, דמויות אנושיות שלא ניתן שלא להזדהות עימם, העלילה לא כל כך חשובה (ולראייה הסוף הפתוח של הספר) כי אם היכולת להכנס לעורה של הגננת נעמי עת חייה מעורערים עד היסוד - וגופה, מקום עבודתה, משפחתה , חיי האהבה שלה ועתידה עומדים כולם על מצוק רגע לפני נפילה... אני נמנה לחלוטין עם הסוג השני |
 |
| אז נכון אפשר למצוא כל מיני מהלכים תמוהים של הגיבורים בספר (למשל זה שנעמי לא מתקשרת להודיע לבעלה שהיא באה לבקר אחרי 25 שנות ניתוק...או היחס המנוכר של האדריכל לאחר שנודע לו שקיימת צוואה שמצדיקה את טענותיה של נעמי) אבל בניגוד לספרים אחרים זה לא פגם בהנאת הקריאה שלי... נצמדתי אל הספר בתקווה שהכל יבוא על מקומו בשלום ושנעמי תצליח לנצח את כל הרשעים שעשו יד כדי לגזול ממנה את רכושה על מנת להקים את בית המקדש מחדש (מן הסתם לא במקרה נבחרה סיבה זו וגם אני נחרד לאור מה שקורה במציאות בתחום הזה שעד לא מזמן היה נחלת תמוהים בלבד)... מלבד נעמי אי אפשר שלא לאהוב את יוליה היפה שעובדת כסייעת ומנהלת סיפור אהבה יפה עם נעם, בנה המנוכר ומצליחה להבקיע חומות של אור אל תוך ליבו הקשה... |
 |
| ישי בנו של יוסי הדגול שאהבתי והערכתי כל חיי ומותו הינו מכה גדולה לכל שוחרי הצדק והטוב במדינה (המשפט שיכניס אותי כנראה בעוד כמה שנים אל מחנות הריכוז לשמאלנים ). |
 |
| יהי זכרו ברוך |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה