 |
| מטופל שלי מנגבה ד.מ. שבמהלך הטיפולים למדתי להכיר את עולמו התרבותי העשיר ולפיכך הפצרתי בו לתת לי רשימת ספרים שהוא אהב (בנוסף למוזיקה יוונית שאהובה עליו) המליץ על הספר הזה... |
 |
| מעניין שזוהי הוצאה חדשה משנת 1983 לפרסום הראשון שאזל.. אם כי נדמה לי שלא טרחו לבצע עריכה מחדש ולהתאים את השפה לתקופה... מה שהפגיש אותי עם מספר מילים חביבות שאת חלקם הבנתי מההקשר (אטאט - לצעוד, מלפיד - מצית) וחלקם נשארו סתומות...זה בהחלט לא ספר לבני הנוער (למרות שהוא עצמו מעיד שכן) אלא אם כן, והלוואי , ישוכתב מחדש.. |
 |
| מה שעוד גיליתי זה את סיפור חייו המרתק של גיורדאנו ברונו שאת שמו שמעתי כמובן לפני כן , אבל אני מודה שהידע שלי עליו היה מזערי ועלוב לנוכח תפקידו החשוב בהיסטוריה של המדע. |
 |
| איטלקי זה שרכש השכלה נרחבת במאה ה-16 הרבה בזכות יכולת הזכרון הפנומנלית שלו (שעליה כתב ספרים בכדי להתפרנס למרות שידע שלא ניתן ללמד אנשים לשפר את זכרונם באופן ניכר מפני שכולם ביקשו ממנו זאת, אבל גם הביאה למפלתו בסופו של דבר)... |
 |
| מורו ודודו שהיה אב רוחני כיוונו אותו לקרוא את כל "הספרות האסורה" ומתוכה עלתה בברונו ההכרה שהעולם שבו אנו מתקיימים הוא רק אחד משלל עולמות שמתקיימים במקביל. כמו בטלנובלה קלאסית אב המנזר שקינא בו על כך שעלמה מסויימת בחרה להעניק לו מחסדיה (מעשה שברונו השובב לא נמנע ממנו כלל ועיקר לאורך חייו) הפתיע אותו יום אחד בתאו בדיוק ברגע שהוא וחברו הוציאו את הספרים האסורים ממטמונם... מרגע זה מתחילה מסכת בריחתו של ברונו המסכן מפני ידה הארוכה של האינקויזציה שמביאה אותו ראשית אל  ונציה שם הוא פוגש במי שתהיה אהבת חייו ומפתח תקווה להמשיך בחיים חופשיים של הגות קריאה וכתיבה...אולם כעבור שנים אחדות כשהמצב הפוליטי מתערער הוא יוצא שוב לחפש לו מקלט במקומות אחרים - באזל (שם הוא נחשף לדת הקלויניסטית הפופולרית האיומה), צרפת, אנגליה גרמניה... בכל מקום הוא מעלה את זעמם של הרשויות בעקבות כתבים שונים שהוא מפרסם או ביקורות כנגד הפרופסורים ומה שהם מלמדים.... בסופו של דבר הוא מקבל הזמנה לחזור לונציה בתנאי שילמד אציל סכל אחד את סוד הזכרון, מתאחד עם אהובתו לזמן קצר אולם האציל שחשק כל השנים באהובתו הוניציאנית מסגיר אותו לידי האינקויזציה מתוך קנאה וטפשות (שהיו התכונות השכיחות ביותר של אנשי התקופה ) |
 |
| ברונו מגיע לידי האינקויזציה ושם מנוהל כנדו באופן חסר תקדים משפט שאורך 8 שנים... בכדי להכאיב לו נשללת ממנו האפשרות לקרוא ולכתוב ומנוהל כנגדו פולמוס שלם כולל עינויי גוף כמיטב המסורת שמטרתו להביאו לידי הודאה שהוא טעה ולהכות על חטא... ברונו המעשי מוכן להודות (כפי שהודה שנים קודם לכן בשוויץ לטענות הכנסיה הקלויניסטית) ולהתנצל על פגיעתו בקודשי הכנסיה בכדי להשיג את חירותו אך כשמסתבר לו שהוא מתבקש להודות ולהכות על חטא על כך שהוא חשב הוא מסרב ומעדיף לעלות על המוקד ולו לא לקבל על עצמו את דעת הכנסייה שטוענת שהחשיבה אינה חופשית וגם היא כלולה בדת. קראתי את הספר כמו שהייתי קורא ספר בילדות, בנשימה עצורה, בריכוז מוחלט סיימתי אותו תוך יום אחד שבמהלכו לא עניינה אותי טלוויזיה בכלל... וזה לא בגלל שיש פה ספרות גדולה, אולי אפילו ההפך, פשוט בגלל שמדובר בדמויות אמיתיות שנלחמות במציאות מעוותת מוחשית... הבנתי בעקבות הספר שזה מה שאני צריך להקדיש מעתה את רוב זמן הקריאה שלי - לרומנים היסטוריים בלבד...בכל זאת יש סופרים דגולים כמו מאיר שלו שהקריאה בהן שוות ערך לעדות ההיסטורית אבל כל שפעת הספרים שאני לעיתים קרובות נאבק בה צריכה להצטמצם. אחד הספרים המרגשים והמהנים שקראתי בחיי  |
לפני כמה שנים ונהניתי ממנו...אני מתכוון למצוא את כל פרסומיו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה