ותר אהרון מגד, ובתקופה קדומה עוד יותר אפריים קישון)...להפתעתי היא לא כל כך הכירה את צוויג אז במהלך הליכתנו המשותפת החלקתי לה את "קוצר רוחו של הלב" האלמותי (שבהוצאה ישנה יותר נקרא - "הזהרו מרחמים") וקרוב אליו ראיתי מכר ותיק שמעטים גרמו לי להנות כמותו - "טירת מלויל" של רובר מרל (שכל מי שהמלצתי לו לקרוא אותו התלהב כמעט כמוני) וכמובן גם הוא מצא את עצמו במהירות בידיה של ספרינתנו שלא ידעה על קיומו של יהלום נדיר זה במטמונה עד עתה...אז אחרי שהגעתי לסיפוקי מבחינת המלצות הספרים מכווני, נאותתי סוף סוף לקבל את המלצותיה - "על חוף צ'זיל" ו"האיש שאהב רכבות" ...על איאן מקיואן כבר הספקתי לשמוע טובות, ופעם כבר לקחתי את "שבת" אך בסוף החזרתיו כי הזמן דחק (תמיד אני נוהג לקחת 5-7 ספרים בידיעה שלא כולם יקראו). "על חוף צ'זיל" הוא למעשה סיפור קצר,
שהתארך משום מה לפורמט של ספר רגיל אך הוא כולל כמדומני פחות מ-170 עמודים. הלב יוצא אל הגיבורים האומללים ואל צעידתם העיוורת לבור המצפה להם בגלל כל אותם דעות קדומות ומוסכמות חברתיות ששלטו בחייהן...שמחתי שהסוף אופטימי בסה"כ ושהארוע מתגמד ומעורר גיחוך קל של מבוכה ברבות השנים ולא ממשיך לשלוט בחיי הגיבורים לנצח.בתמונה - איאן מקיואן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה