מדהים. עברתי טלטלות נפשיות עם הגיבורים שבסיפורים שבספר כאילו יצאתי מצינוק אפל אל אור יום קורן. מה שמצחיק שנדמה לי שלפני שנתיים שלוש ניסיתי לקרוא ספר אחר של הסופר הזה והפסקתי אחרי 20 - 30 עמודים במחשבה שאני לא יכול לסבול את עודף ההתחכמות שלו - כמו לחיות עם עירית לינור....אני כמעט בטוח שזה היה הוא. הספר הזה גם שבר את כל הסטיגמה שיש לי על ספרי סיפורים קצרים, תמיד אמרתי לעצמי שאם הסיפור מספיק טוב אז הוא צריך להספיק לספר מלא...הספר הזה כמו לראות רצף של קליפים מרהיבים עם מוזיקה מעולה במקום לעצור על סרט בערוץ הסרטים. מצאתי אותו אצל איטה איתן על השולחן במרפסת וכנראה שהיתה לי איזו דקה פנויה כי פתחתי אותו והתחלתי לעיין וכבר מהשורות הראשונות הסגנון הייחודי הזה והמבריק כל כך דיבר ישירות לנשמתי...קצת מזכיר את אתגר קרת בלי כל ההמצאות הפנטסטיות שלו שנותנות לספרים שלו הטויסט ההזוי והמבדח, כאן הגיבורים הם אנשים צעירים על מסלולים שרובנו חווינו שהסיפור שלהם מסופר בשלל דרכים חלקם גאוניות בעיניי (הסיפור הראשון שמסופר מהרבה נקודות מבט ושומר על רצף ליניארי זה דבר שאני לא נתקלתי בו עד היום, אני מניח שאשכול לא המציא את הפורמט, ואם כן מגיע לו פרס נובל על החידוש הספרותי) והם כולם מציאותיים להכאיב. כבר השבעתי את דקלה שהיא חייבת לקרוא אותו...ואני מודה לאלוהי הספרים הטובים שהנחה אותו אליי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה