שבחי האיטיות/ סטן נדולני

ספר נהדר שהחזיר אותי לימי הילדות וספרי ההרפתקאות
אפילו לעטיפה יש ניחוח של פעם

מבוסס על ההיסטוריה האמיתית של גיבור הספר ג'ון פרנקלין שמילדות
היה מודע לאיטיותו ולגמלנותו ולכן נהג לאמן את עצמו בכל רגע נתון בכדי
להיות מוכן לכל תרחיש שעלול לדרוש  את החלטתו. מתינותו ורצונו להרהר בכל
בעייה ולהבינה לעומק לפני שיחרוץ כיצד לנקוט לגביה מביאות אותו לתוצאות מרשימות...
ברבות הימים הוא  מנסה לנסח את פילוספיית החיים שלו תחת הכותרת "שיטת פרנקלין"
שמהותה היא שהנהגה (על ספינה, על מדינה , על קיבוץ?) זקוקה לשני אנשים
האחד מהיר החלטה שמתייחס לדחוף אך לא לחשוב, והאחד בעל מחשבה איטית שמתייחס לחשוב...
מעניין מאוד...אני מתכוון לתת לאודי היו"ר שלנו לקרוא את זה

הספר מספר בפרטי פרטים את המסעות על המשברים והסכנות, אחד מהסיפורים היפים יותר שמתואר
בתמונה זו מספר כיצד הציל פרנקלין את ספינתו מסערה קשה ליד קרחונים
בכך שהוא הנחה אותה פנימה אל תוך פיורד טבעי ולאחר מכן טרח והציל את הספינה השנייה
שעמדה בפני כליון גמור

לאחר ששב מהמסע הראשון ללא תוצאות מעשיות ולפיכך קרנו ירדה בקרב מקבלי ההחלטות,
זמנו היה בידו והוא החליט לכתוב ספר על קורות המסע. הספר הזה הצליח ביותר
ולאחר מכן החלו כולם להתייחס אליו כאל גיבור. הכינוי שדבק בו מאז אותו ספר "האיש שאכל את סולית נעליו"
זכר לרעב הקשה שהתנסה בו

פרנקלין יצא למסע השני אל צפונהשל אמריקה, הפעם בשל נסיונו הוא עבר ללא תקלות,
אולם גם במסע הזה הוא לא הצליח לגלות את המעבר המקווה.
בשלב זה הוצע לו להיות מושל של טסמניה שהיתה מושבת עונשין באותה תקופה.
הוא קיבל על עצמו משימה זו וניסה בכל כוחו לשפר את תנאי האסירים ולהסיר נורמות של שחיתות ורוע.

בגיל 60 לערך הוא יצא שוב למסע השלישי אל אותו אזור שממנו לא שב..
ספינתו נלכדה בקרח למשך מספר שנים וכל הצוות נספה.

נעשו נסיונות רבים לגלות את המשלחת האבודה, אשתו
השתמשה בכל ההון המשפחתי על מנת לצייד ספינות שימשיכו לחפש
ולאחר מספר שנים הם אכן נמצאו...

הסופר הגרמני. הסיפור שכתב הצליח לעורר בי מחדש את חדוות הקריאה...
לא בגלל שכשרון הכתיבה שלו יוצא דופן אלא בגלל הנושא ואולי בעיקר בגלל שמדובר בסיפור אמיתי...
מסקנתי - להמשיך ולחפש ספרים על פי דוגמא זו.

גילוי חדש של פרשת פרנקלין - http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4569267,00.html