 |
| הספר מעורר הגלים הזה הכניע אותי בקלות מרגע שראיתי אותו על מדף הספרים החדשים בספריית הקיבוץ. הרגשתי שהנה אני עומד להתוודע אל יצירה חשובה אפילו היסטורית. ממה שהספקתי לקרוא בעיתונים מדובר בספר בדיוני שמתאר את העתיד השחור הקרוב שבו האיסלם ישתלט סופית על צרפת ויוביל אותה ביגון שאולה... קראתי שהסופר הוא אחד הקולות האמיצים והעקביים בביקורת על חדירת האיסלם אל תרבות צרפת בתוך אקלים מסרס של פוליטיקלי קורקט... |
 |
| העטיפה הבלגית המבריקה הזו מתארת במדוייק את מה שסברתי שאני הולך למצוא בספר...מחיקת כל ההשגים של החילוניות והתרבות החופשית לטובת משטר דיכוי ברברי (המונה ליזה ברעלה...).. אולם להפתעתי במהלך הקריאה התחלתי לראות דברים שונים יותר יותר מהמצופה.. ונדמה לי שהתמונה הישראלית של העטיפה מתארת את הספר בצורה הרבה יותר קרובה למציאות - האיסלם לא כל כך נורא ויש בו משהו מפתה אולי... |
 |
| העובדה הזו בולטת עוד יותר כשפורשים את העטיפה במלואה...מה התמונה הזו אומרת לקורא הממוצע ? האם האיסלם = כיעור וכפייה או תחכום וארוטיקה? רמז - הפופיק המבצבץ.... |
 |
| אני לא יודע אם התזה שלי מטופשת או ילדותית, אני בהחלט רוצה לקרוא מה מבקרים אחרים חשבו על הספר אבל נדמה לי שוולבק (שבתמונה הזו הוא נראה בן דמותו של המחבר) משתשעשע ברעיון של להתאסלם לא בשביל להיות המתריע בשער...אלא כתרגיל אינלקטואלי ... אולי בעצם להתאסלם לא יהיה כל כך נורא...יהיה פחות פשע ואלימות, לא נחשוב על מין כל הזמן (כי הנשים יהיו צנועות, ומאידך מפתות כפליים בבית), הנשים יחזרו לשרת את הגברים וישמחו בכך, הכסף יזרום מארצות ערב העשירות...רווקים עלובים יתחתנו, נבנה אימפריה תרבותית חדשה.... |
 |
| בעטיפה הצרפתית הנייטרלית נדמה לי שוולבק רומז משהו...הוא כאילו אומר תקראו את הספר הזה בלי דיעות מוקדמות..... בן דמותו בספר שהוא מתאר כמרצה בינוני שמומחה לסופר בשם הויסמנס (שבעצמו התנצר בערוב ימיו והגיע אל הנחלה לאחר שהיה אתאיסט מובהק כל השנים)... מנהל חיים מיותרים בלי להתעניין בדבר בלי רצון להתחתן או להקים משפחה (כל אותם סימפטומים של תרבות המערב שמבצעת התאבדות לדעתו) ... חיים חסרי תכלית לגמרי (הוא לא רואה את הוריו עשרות שנים ולא מדבר עימם...) לתוך מציאות זו בחייו חודר המהפך הפוליטי האיסלמי בצרפת (2022) תוך תאור של המנהיג המוסלמי הדגול (בן-עבס) בעל החזון והחוכמה שאותו הוא משווה באמצעות דוברים שונים לגדולי מקימי האימפריות האירופאיות - אוגוסטוס, נפוליאון.... חיים עלובים אלה שאפילו כח להתאבד לא מעניקים לו עומדים לזכות בשינוי גדול כאשר הוא מתאר את התאסלמותו העתידית שהולכת להבטיח לו מלבד שכר מפנק גם נשים וחתונה שיסופקו לו בשידוך (הוא מתאר בספר את חתונתו של בתול בן שישים פרופסור לספרות שהתאסלם שלעולם לא האמין שיתחתן...הפרופסור מאוד מאושר לאחר מכן)... המושג "כניעה" - שבמבט ראשון נדמה שהוא מתאר את כניעת צרפת הנוצרית לאיסלם מתאר בספר את הכניעה שמבצע אדם שמתאסלם בפני המושלמות של העולם שמתוארת בגודלו העצום של היקום וביפי הבריאה....בכך הסופר גם יקבל משמעות סוף סוף לחייו (שהם משל לתרבות המערב כולה). הספר רחוק מלהיות מאור ספרותי וכוחו ברלוונטיות שלו ובנושאו מעורר המחלוקת, מבחינה זו לא הייתי ממליץ לחובב ספר לקראו במיוחד, אולם מעניין אותי אם עוד קוראים הבחינו בפער הזה בין מה שנראה על פני השטח לבין תוך הקנקן...לא אתפלא אם הסופר יתאסלם בקרוב (או שאני אצא אידיוט גמור, אחת מהשניים :-)) |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה