 |
| ספר מעולה, עמוס בפרטים ומקצועי. אם אני שאינני הקורא הקלאסי לספרים כאלו נהנה ממנו אני משער שחובבי ציור יחוו אקסטזות בשרשרת.... |
_(1).jpg/300px-Manet%2C_Edouard_-_Le_D%C3%A9jeuner_sur_l%27Herbe_(The_Picnic)_(1).jpg) |
| הספר מגולל את סיפור ה"סלון" - תערוכת ציורים שנערכה בכל שנה בצרפת עמוסת הציירים של המאה ה-19 והשתתפות בה היתה משאת נפשם של כל הציירים. בכל שנה ועדה שמונתה היתה שופטת את הציורים שנשלחו ומבצעת סלקציה... שנה אחת נפסלו עבודות רבות והזעקה שעלתה עקב כך מפי הציירים שכנעה את נפוליאון השלישי לערוך תערוכה חלופית - תערוכת הדחויים ולתת לציבור לשפוט. זו היתה ההזדמנות של צייר צעיר וכריזמטי להציג את עבודתו "ארוחת בוקר על הדשא" יוצאת הדופן שנדחתה על ידי הגווארדיה הותיקה מהסלון. אולם, הקהל שנא ולעג לתמונה יותר מלכל תמונה אחרת בתערוכה |
 |
| הספר מציג את אדוארד מאנה לא מתוך נקודת מבט של מעריץ.... למרות ההערכה הרבה למהפכה שבסופו של דבר יצרה התעקשותו לציור שונה מהמקובל באותם ימים, ניתן להתרשם מהסופר שידיעותיו מרשימות שחלק גדול מרעיונותיו של מאנה הגיעו מחוסר עניין או מעצלנות ופעמים רבות אפשר להבחין בהעתקות או מחוות לציורים ידועים מהעבר... המחמאה הכי גדולה שמקבל מאנה מהסופר הינה העובדה שבזכותו יצא הציור המודרני מעולם התיעוד ההיסטורי/מיתולגי/תנכי /מוסרי ויצא לתעד את החיים בסביבה כפי שנגלו לעיני הציירים החדשים שרצו להעביר רגש בתמונה ולא דיוק |
 |
| הצד האחר של הספר מוקדש לצייר שמסמל את ההיפך המוחלט של מאנה ושנחשב באותה תקופה לגדול ציירי העולם - ארנסט מסונייה. מסונייה היה ידוע בדיוק הריאליסטי שלו ובמיוחד בציורי הסוסים ובעוד הוא קוצר שבחים, זוכה לפרסים ומוכר את יצירותיו במחירים אסטרונומיים דשדשו במשך שנים מאנה ושאר הציירים שהתחברו לאסכולה שנקראה יותר מאוחר האימפרסיוניסטים עד שרוח הזמן השתנתה והם עלו לגדולה |
 |
| ארנסט מסונייה נשכח ברבות השנים לגמריי ואף הפך למשל לקפאון בגלל שנתפס כמי שעיכב את הזרם האימפרסיוניסטי ונלחם בו...מאנה לעומת זאת הינו שם מוכר עד היום... אני בכל אופן מתרגש הרבה יותר מהציורים של מסונייה במיוחד ההיסטוריים |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה