נפגש במקום שאין בו חשכה/ עמנואל מטלון

לאחר שסיימתי את "באני מונרו" התחשק לי מייד לשקוע בספר נוסף...אולי כדי להעביר את הטעם המתכתי או אולי בגלל שהבאת הספרים מהספרייה נשאה בחובה זכרון והבטחה להרפתקאה ...מכיוון שאת הספר של צבי ינאי אינני מוצא לקחתי את הספר הנ"ל שכותרת המשנה שלו - "מזכרונותיו של גנב ספרים" סקרנה אותי. שקעתי בספר שכל כולו רשימה כרונולוגית של ספרים וסרטים שהמחבר קרא או ראה..לפעמים עם ביקורות אישיות... פה ושם ה"סופר" (?) מציין את ההרפתקאות המיניות שלו ואת הזכרונות מבית אבא-אמא....הספר הזה מזכיר יותר מכל רשימה של טוקבקיסט (מהזן היותר מוכשר ולא המתלהם הרגיל..) אבל אני לא בטוח שאפשר לקרוא לזה ספר....מה שמצחיק שאיכשהוא נותרתי עד הסוף ..אולי בגלל שלא היה צריך להתאמץ בכלל במהלך הקריאה הכל מרגיש כמו ארוחה של תינוק אסקימוסי (כידוע האמא לועסת את הבשר ואז מניחה אותו בפיו..)...כך שסיימתי אותו במהירות השיא...ועכשיו אני פנוי לספר הבא.

מותו של באני מונרו/ ניק קייב

השבוע נגשתי לספרייה האהובה בבית עלי ומרוב ספרים מפתים נעתקה לי הנשימה...מיד רשמתי עוד צ' ק בטחון ועכשיו יש לנו כבר 3 מנויים (15 ספרים). זה עדיין לא יותר מדי כי הילדים קוראים בקצב, חלק מהספרים הם קומיקסים (חייבים) שנקראים במהירות וגם הסופגנייה שלנו הקטנה מתחילה להראות ענייין בספרים והתחלנו להביא גם לה ספרים. מה שהשאיר אותנו המבוגרים עם 5-6 ספרים חדשים שמונחים כרגע על מדפים שונים בבית ומחכים לתורם. הראשון מבין אלה שחשבתי לשים עליו את ידי היה החדש של צבי ינאי (השם פרח מזכרוני), אולם מיקומו כרגע לוטה בערפל...במקומו לקחתי את הספר הזה שהבטיח רבות מאותה סיבה שהספר של יהלי סקרן אותי...יש לי דיסק אחד של ניק קייב מלפני הרבה שנים ופעם הוא היה עולה בתדירות גבוהה על קרן הלייזר. בכל מקרה את הספר הזה קראתי במהירות (יומיים וחצי) מה שבד"כ מרמז על ספר מרתק במיוחד...אולם זה לא המצב כאן לדעתי. כלומר הספר כתוב טוב ומחביא בתוכו כל מיני אפיזודות שקשה להתעלם מהן אולם הדמות של הגיבור הראשי כל כך דוחה וחסרה איזשהוא מרכיב אנושי שכל הספר חשבתי לעצמי - " בשביל מה לטרוח לכתוב ספר שלם על דמות כל כך מגעילה"..מזל שיש את הבן שלו שמרכך קצת את התחושה הקשה ששוררת לכל אורך הדרך של ירידה לביבים והתפלשות בהם....זה ספר מבלבל כי למרות כל מה שכתבתי קשה להניח אותו בצד, אולם מצד שני גם קשה מאוד להמליץ עליו למישהו...בגלל שהוא חומר ספרותי משובח הוא גם משפיע על מצב הרוח של הקורא והסתובבתי בסיומו קודר ועצבני....אני מנסה לפצות על כל עם הספר הנוכחי שדן בווידויו של גנב ספרים (אולם נדמה לי שזה לא יתמשך הרבה) ומה שבהחלט מאיר אור גדול על הנשמה אלו כל ספרי הקומיקס שאני לא טורח לייחד להם בלוג נפרד (משום מה..) ושאנו צורכים בבית לרוב בשבועות האחרונים - אסטריקס, שי צ'רקה וספריו, דיק טרייסי המרתק - במחשבה שניייה אולי באמת נכתוב עליהם בקרוב, בהחלט מגיע להם.

בתמונות - כריכת הספר בעברית ובאנגלית (שמייצגת הרבה יותר טוב את רוח הספר), ניק קייב בתמונה קצת ישנה אבל כזאת שמייצגת את תקופת הדיסק שקיים אצלי.

זמן כבד/ סי.גיי.צ'רי

עוד ספר מד"ב ועוד אחד שנכתב ע"י סופרת (תבנית שחוזרת על עצמה באופן מפתיע בזמן האחרון).

לקח לי המון זמן לסיים את הספר ולא בכדי, בסוף פשוט נאבקתי איתו (ולו כדי להכניסו לבלוג..) הספר לוקה לדעתי במשהו שכבר פעמים אחדות הבחנתי בו בספרי מד"ב בינוניים ומטה - חוסר התמצאות בחלל. הסבר - לפעמים כשמתוארות סצינות שונות בעיקר כאלו שלא מערבות דיאלוגים, יש תחושה כזאת של בלבול ועפיצות..."למה הכוונה" (אתה שואל את עצמך), "איך זה מתבצע" , " מי מדבר עם מי" (בפעמים כשיש דיאלוגים)..התחושה כאילו הסופרת רואה בעיני רוחה תמונה ברורה וודאית אולם המסר לא עובר לקורא... כאילו זה "לא מכובד" לנסות להסביר את העולם החדש המתואר לקרוא בן זמננו ובעצם צריך להתייחס לקורא כאילו גם הוא חי באותם זמנים ומאורעות שמתרחשות בספר (דהיינו בשנת 3039...) ולכן הוא מבין אינטואטיבית מה עובר על הגיבורים...אני חושב שזאת הסיבה שספרי מד"ב שמתארים מציאות שדומה יותר למתרחש בימי הביניים (לדוג' חולית) עם כל התוספות והדמיון של הסופר הם כל כך מוצלחות ופורצות את העמק הקטן של קוראי המד"ב השרופים שכנראה אהבו את הספר הזה, אני - לא הייתי ממליץ עליו.

דמי מפתח/ יהלי סובול

את הספר הזה לקחה דקלה מדבורה, הוא ישר סקרן אותי כי תמיד מעניין לשמוע מה יש לאמנים (ובמיוחד מתחום המוזיקה) להגיד בעיקר אם המוזיקה שלהם טובה בעיני ויהלי סובול בהחלט נכנס לקטגוריה הזאת. זה מזכיר לי את הספר של אהוד בנאי שקראתי לפני כמה שנים וזכור לי לטובה במיוחד.

גם את הספר הזה מאוד אהבתי ומצאתי את עצמי מייחל לרגע שבו אוכל להמשיך ולהתקדם בעלילה. יש בספר המון מטאפורות מדוייקות ומלאות דמיון שממש גורמות לספור לקלוח בתוך המח כאילו מדובר בסרט. אחת מהן שאני שולף כרגע נראית בערך כך : " ישבתי וחיכיתי לה כמו שרוצח יושב בבית קורבנו ומחכה לבואו". בהתחשב במצב הנפשי של הגיבור באותם דקות ציפיה המטאפורה הזו ישבה בול על הסט....

למעט ההרגשה לקראת הסוף שהספר משתטח קצת, כאילו ליהלי כבר נגמר הכח לפתח את הסיפור שעד למחציתו התקדם באופן מושלם והוא כבר רצה להגיש את כתב היד ולהתפנות לפרוייקט הבא שלו - חווית הקריאה הייתה מהנה ביותר. איזה קנאה....גם זמר גם גיטריסט מעולה וגם כותב בוירטואוזיות קלילה, בורכת יהלי.

ארוחת בוקר בטיפני'ס/ טרומן קפוטה

קראתי בעבר כמה דברים של קפוטה וציינתי לעצמי שצריך לחזור אליו בעתיד.

ארוחת בוקר בטיפאני הוא סיפור קצר שכתוב מצויין בסגנון הידוע של קפוטה שנדמה כאילו נולד לכתוב ( כמו שיש אנשים שנולדים עם שמיעה מוסיקלית מושלמת). אין משפטים משעממים בספר, ההברקות מבליחות כל כמה שורות, אני מניח שאם הייתי קורא את הספר בגיל צעיר יותר הייתי יוצא ממנו נפעם לחלוטין, אבל בגילי המתקדם...נהניתי מאוד אבל זה לא הספר שיסחוף אותי לגמרי שאותו אני תמיד, וביתר שאת כיום, מחפש...

הזאב המונגולי/ הומריק

למרות ההבטחה לא הצלחתי לסיים אותו...באיזה שלב החלטתי שהוא לא ממש שווה את המאמץ...והוא גם התחיל לחזור על עצמו. אני אוהב רומנים היסטוריים, זכורים לי ספרים מרתקים על הקיסר אדריאנוס, אטילה מלך ההונים ועוד שנשלפו ממדפי הספרייה באקראי והעניקו שעות של חדווה. הספר הזה לא ייכנס לרשימה הזו, משהו בו רדוד ...

תקופת יובש קצרה...

כמובן שלא מפסיקים לקרוא...כמו שלא מפסיקים לאכול יום אחד....

התייאשתי אחרי 120+ עמודים מהספר "מאדים הירוק" שסרב משום מה לפתח עלילה (ובטח גם בי הבעייה - הספר הזה דורש ריכוז והתמסרות, אולי נחזור אליו יום אחד), אני באמצע של ספר נעורים נחמד בשם "מלחמת הדוכנועים" שלקחתי בעיקר כי זיהיתי ציור של דודו גבע האלוהי תנצב"ה על העטיפה, עדכון בקרוב כשאסיימו...ועוד ספר שאני במהלכו (והוא דווקא כן יגיע לסיומו להערכתי) רומן היסטורי על ג'ינגיס (צ'יננגיס?) חאן של סופר בשם הומריק שהוא ממתק היסטורי מהנה.
בתמונה- אזורי השליטה המונגולית בתקופת ג'ינגיס חאן (מדהים, לא..?)

הסיבה העיקרית לכך שאין עדכונים בבלוג הזה לאחרונה היא - טראויאן המשחק המקוון הנהדר....לפני כחצי שנה כהכרתי אותו לראשונה לקיתי בהתמכרות קשה ובשלל פרצופים זועפים מהאישה ומשאר חברים במשפחה (חוץ מהילדים...הם תמיד אוהבים לראות את אבא שלהם משחק במחשב)...בסופו של דבר בצער רב בצעתי חרקירי במשחק (אייר פרצה בבכי תמרורים) ומאז הרגשתי דודא תמידית.....
לפני כמה שבועות החלטתי לחזור לשחק בגישה כזאת שתאפשר לי כניסה מינימלית למשחק ובעצם מבלי שאף אחד ישים לב...כמובן שלאחר זמן מה כבר נתפסתי על חם ע"י הילדים ואמש גם על ידי האישה ועכשיו קלוני נחשף ברבים...אבל המשחק הזה נותן טעם נוסף לחיים ובעצם מאפשר לך לחיות בשני יקומים מקבילים - באחד מהם אני שליט כפר שעסוק בלחימה מקומית, סחר ופיתוח כפרו...ובשני עוד אחד שהולך לעמלו יום יום...אז שעות השינה הולכות ומתקצרות ושעות הקריאה כמעט אפסיות....אבל הראש עסוק בעניינים מאוד מאוד מעניינים (לפחות אותי...אנשים אחרים יגידו שזה אינפנטילי, והם קרוב לוודאי צודקים)

ההגדה/ אורסולה לה גווין

ספר מד"ב מהזן "העדין" (כמו שאפשר לצפות מסופרת מן הסתם שבתחום הזה הן לא רבות)...אין כמעט עלילה והתרחשויות מוזרות או טכנולוגיות מסעירות כמו שאפשר למצוא בהרבה ספרים, הדילמות והכח שמניעים את הסיפור הם ברמה האישית-אנושית- חברתית....ניכר שהסופרת מתעניינת בסוגיות חברתיות בנות זמננו (ספר נוסף שלה שקראתי בעבר מתאר עולם שאין בו חלוקה למינים אלא שכל אחד יכול לבחור כיצד להראות בזמן "הקמר" - הזדווגות) והיא דנה בהם בסביבה מדע בדיונית בכדי להאיר נקודות מסוימות (כמו שאני תמיד טוען שהמלחמות על פני כדור הארץ והסכסוכים בין האומות השונות יפסקו כאשר ואם יופיעו חוצנים שיגחכו את מושג השונות ששולט כיום בשיח *) , בספר הזה הסוגיה שהיא חוקרת הינה יחסי הגומלין בין הדת על קנאותה ורצונה לייצר אחידות ובין המדע והחופש המחשבתי - הגיבורה מגיעה לכוכב בשם אקא שמתקיים בו היפוך תפקודי לעומת כדה"א - החברה הטכנולוגית היא השולטת והיא רודפת את מנהגי הדת הקדומה ושואפת להכחידם בשם הקידמה....התקדמתי בספר לאט לאט הוא לא כל כך קריא אם מנסים לקרוא אותו בערב לפני השינה, אבל הוא בהחלט כתוב היטב ומעניין לאורך כל הדרך.

המחברת - אורסולה ק. לה גווין

* אחרי משפט שכזה אפשר בוודאות לציין "עוד פוץ אחד" על הפוסט הנוכחי..........

בון

עוד ממתק קומיקסאי עם פוטנציאל ממכר.

ביום ההולדת השמיני התעוררנו עם ההכרה המרה ששכחנו לקנות מתנות לילדים (!!!!!!!), אכן מחזה קשה. חיש מהר נחלצנו מעסק הביש באמצעות ההכרזה שאחה"צ נצא למסע קניות לכבוד היומהולדת שיכלול ספר+צעצוע+ביקור במזללה לרצון העם!!(זה תמיד עובד החלק האחרון משום מה, במיוחד בילדים עם הורים בעלי "עקרונות" בנושא הממתקים)...

נרגשים צעדנו שלובי ידיים לסניף הקרוב של צומת ספרים ואחרי שיטוט נעים כרגיל הצלחתי להביא את הילדים להחלטה שהם רוצים בדיוק את הספרים שחשבתי שכדאי להם לקרוא...מכיוון שכבר קשה לי להוציא כסף על ספרים בעידן הספריות אני מוכן לקנות ספרים עם ערך מוסף - או במילים אחרות קומיקס (לבת התפשרתי על בילבי ברך-גרב הנוסטלגי)...וכך הגיע "בון" החמוד לביתנו...נאכל בשקיקה תוך זמן קצר על ידי בני ועתה הגיע תורי...

העלילה נפרשת על פני תשעה ספרים והיא מפותלת למדי, בלי משים התחלנו בספר השני (הספר הראשון כבר הושג מידי חברים ומחכה לתורו בקרוב)...הגיבורים המרכזיים הם שלושת ה"בונים" שנעקרו מעמק מושבם ומחפשים חזרה את דרכם...יש גם דמויי חולדות שרודפות אחריהם ודרקונים , העלילה נגלית טיפין טיפין באמצעות פלאשבקים של הגיבורים במקביל לקורותיהם המשעשעות...הציורים מלבבים

חללניק / לי בלום

אחחחח קומיקס קומיקס...

אין יותר טוב מזה, ללא ספק. אהבתי הגדולה מאז ימי mad בילדות דרך חוברות פופאי , טרזן, טקס, ותולדות המערב הפרוע...דודו גבע (אהלן וסהלן המופלאים), אפריים סידון (הפרשנות הגאונית לתנ"כ), טינטין האחד והיחיד (הציור והפרספקטיבה המדהימים- האהוב מכל "טינטין בטיבט"), mouse , רוי מהרוברס, "פזית" שלא הרבה מכירים (של יורם רייך, שם הצייר פרח מזכרוני)ועוד רבים וטובים ואהובים שכייף לחזור אליהם עוד ועוד...

לשמחתי גם ילדי נדבקו באהבה והאספקה אליהם שוטפת...כזהו "חללניק" שנמצא על המדף בספרייה ונראה במבט ראשון פשוט וחובבני...אז נכון שהסיפור לא מבריק במיוחד אבל קצב הארועים סוחף והספר נבלע בביס אחד (ומשאיר טעם של עוד...)

הבן שלי השביע אותי להשיג לו עוד מהסדרה ודחוף!!

על חוף צ'זיל/ איאן מקיואן

בקשתי מהספרנית שתמליץ לי על משהו...סביר להניח שספרנית תדע לחבר קורא לספר המתאים, לא? אמרתי לה שאני נהנה מספרים עם ניחוח היסטורי, כאלו שמתרחשים בתקופות עתיקות...אבל גם מכל ספר טוב באשר הוא...נתתי לה את שטפן צוויג בתור דוגמא לסופר שאני אוהב ושניסיתי להניח את ידי על כל ספר שהוא כתב (כמו בתקופה קדומה יותר אהרון מגד, ובתקופה קדומה עוד יותר אפריים קישון)...להפתעתי היא לא כל כך הכירה את צוויג אז במהלך הליכתנו המשותפת החלקתי לה את "קוצר רוחו של הלב" האלמותי (שבהוצאה ישנה יותר נקרא - "הזהרו מרחמים") וקרוב אליו ראיתי מכר ותיק שמעטים גרמו לי להנות כמותו - "טירת מלויל" של רובר מרל (שכל מי שהמלצתי לו לקרוא אותו התלהב כמעט כמוני) וכמובן גם הוא מצא את עצמו במהירות בידיה של ספרינתנו שלא ידעה על קיומו של יהלום נדיר זה במטמונה עד עתה...אז אחרי שהגעתי לסיפוקי מבחינת המלצות הספרים מכווני, נאותתי סוף סוף לקבל את המלצותיה - "על חוף צ'זיל" ו"האיש שאהב רכבות" ...



על איאן מקיואן כבר הספקתי לשמוע טובות, ופעם כבר לקחתי את "שבת" אך בסוף החזרתיו כי הזמן דחק (תמיד אני נוהג לקחת 5-7 ספרים בידיעה שלא כולם יקראו). "על חוף צ'זיל" הוא למעשה סיפור קצר, שהתארך משום מה לפורמט של ספר רגיל אך הוא כולל כמדומני פחות מ-170 עמודים. הלב יוצא אל הגיבורים האומללים ואל צעידתם העיוורת לבור המצפה להם בגלל כל אותם דעות קדומות ומוסכמות חברתיות ששלטו בחייהן...שמחתי שהסוף אופטימי בסה"כ ושהארוע מתגמד ומעורר גיחוך קל של מבוכה ברבות השנים ולא ממשיך לשלוט בחיי הגיבורים לנצח.

בתמונה - איאן מקיואן

השבוי מזנדה

במהלך השנים נדרשתי לספר הרבה סיפורים לילדי הסקרנים.... אחרי שמיציתי את כל סיפורי הילדות שלי ושל חברים אחרים במשפחה, רוקנתי את מלאי הזכרונות מסיפורי התנ"כ/מיתולוגיה/היסטוריה והתנסיתי בהמצאת סיפורים בז'אנרים שונים (שזה מאוד מתיש וגם ההומור הדבילי שלי לא כל כך התאים לילדי הרכים של אז..) הגעתי למסקנה שחייבים לחדש את מלאי הסיפורים ע"י חזרה לקריאת ספרות נעורים ...החלטה זו התגבשה לאחר שנפל לידי הספר הנפלא "מטילדה" (רואל דאל) בעקבות ביקורה של אחיינית. הנסיון הראשון שלי, נדמה לי, היה בספר "המלחמה לאש" של סופר צרפתי ישן (רוסלאן הבכור...?) ואחריו הילדים זכו לסיפור הרפתקאות סוער עם תיבולים עצמיים מתקופת האבן......עד היום הם מזכירים לי שהממוטות כרתו ברית עם ניאו וחבריו...

מאז אני מקפיד לפקוד גם את מדפי הנוער בספרייה בחיפוש אחרי אוצרות ולרוב התוצאות משמחות את לבבי.

"השבוי מזנדה" זכור לי עוד מימי ילדותי, קראתי רבים מהספרים של הסדרה (זכור לטובה "80 יום מסביב לעולם")הידועה הזו של "כתרי" אך איכשהוא דווקא עליו בחרתי לדלג בכל בחירה. כנראה שהיתה לי סיבה טובה כי כשקראתי אותו בימים אלו די השתעממתי....אולי לבני נוער וילדים, בעזרת תרגום עדכני, הוא יכול להיות הרפתקה ספרותית בימינו, אבל במבחן הזמן וגם כחומר גלם למעשיות עצמיות לילדיך, הוא לא כל כך מומלץ...
בתמונה - המלך רודולף שבוי בטירת זנדה

חיי מיכאלאנג'לו

עמיתה בעבודה עברה דירה לפני מספר חודשים, כך נודע לי על קופסא מלאת ספרים ישנים שמחפשת בית ולא - תושאר ברחוב ...

זה בדיוק מסוג הדברים שלוחצים לי על הבלוטות הנכונות וכך מצאה הקופסא את דרכה אל ארון הספרים שבביתנו. אחרי סקירה של תוכנה סומן הספר "חיי מיכאלאנג'לו" מאת אירוינג סטון כספר שמתאים לי לצלול בין דפיו בתקופה הקרובה. ההוצאה הישנה בשני כרכים עם התרגום הארכאי קצת הקשתה על הקריאה אבל סיפורו של מיכאלאנגלו בונארוטי נותר מרתק, מסתבר שמדובר ב"מכור" לפיסול (בשייש בלבד) שכמעט שום דבר אחר לא עניין אותו (קראתי מאמר שטוען שהוא סבל מתסמונת אספרגר - סוג של אוטיזם קל http://news.walla.co.il/?w=//550861), שנדחק בעל כורחו לפרוייקטים שונים כמו ציור פרסקאות (בגלל קנאתו בליאונרדו דה וינצ'י), ארכיטקטורה ופתרונות הנדסיים ובכל פעם אופיו הבלתי מתפשר למצוינות דחפו לבצעם באופן כמעט מושלם.....



הספר מצליח לתאר בנאמנות את התחושה שעולה בנפשו של כל מי שאוהב ליצור ולהתעסק עם אומנויות - ריכוז מושלם ותחושת מלאות נעימה שמתפשטת בבטן כאשר מוצאים את הפרוייקט הנכון.



בעקבות הספר עלה בי הרעיון לצייר על הרצפה (בלטות) בחצר, עכשיו אני מחפש את הנושאים שיתאימו...









"הפיאטה" (חמלה) -
מריה נושאת את ישו המת

מדינה קטנה מתחמקת מצרה
וגם אני...