עוד ספר מערמת הפ'....בטעם של פעם. מזכיר לי ספרים מן העבר שבהם הגיבורים והעלילות
היו פשוטים משהו...ולא היה צריך להכניס כל מיני רציחות או סטיות התנהגותיות ייחודיות לגיבורים
כי , מה לעשות, כבר קראנו הכל ולא מעניין...
אני מניח שהספר נכתב לפני שנים רבות...הלב יוצא אל הטוחן הנחמד שנמצא בקרב אנשים רשעים/טפשים/חסרי חוש הומור...והלב יוצא אל הדמויות הבודדות שמסרבות ללכת בתלם האכזר - אהובתו, השוטר, הדוור השיכור שמנסים לעזור לו ורואים בו את האדם שבו ולא את חסרונותיהם....כל חטאו של הטוחן הינו שהוא מרגיש צורך בלתי נשלט לילל כזאב מדי פעם ולחקות חיות לשמחתם הרבה של צעירי הכפר שנהנים מהצגותיו...שאר התושבים פחות סלחניים כלפי ההתנהגות הזו ולאחר שהוא מוזהר ואינו שועה מוצא הטוחן האומלל שלנו את עצמו בבית משוגעים אכזרי במיוחד שבו אין לו יכולת שנות את גורלו...אז הוא בורח וממשיך להתמודד כנגד כולם....
ספר קטן, נחמד שאפשר לקרוא אותו תוך יום-יומיים והוא משאיר בך פס זוהר של אנושיות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה