סוס אחד נכנס לבר / דויד גרוסמן

דויד גרוסמן הוא אחד מהסופרים שלא הצלחתי להתחבר אליהם ספרותית למרות ההערכה הגדולה
שיש לי כלפיו כאדם וכהוגה דעות. במדינה מתוקנת (כמו אורוגוואי?) הוא היה ממונה לראש ממשלה או לפחות לנשיא.
ניסיתי לפני שנים רבות את "הזמן הצהוב" וגם את "יש ילדים זיגזג" ואני זוכר תחושה של מועקה גדולה, עצב גדול
שמלווה את הקריאה ובגלל זה נמנעתי שנים מלנסות שוב...

עד שבארוע משפחתי עמוס אורחים מהצד של דקלה בו לא מצאתי מנוחה עד שנטשתי את המסיבה לטובת
קריאת ספרים מהספרייה של בעלי הבית...ומה שמצאתי שם היה את "פרוייקט רוזי" ואת הספר הזה שכבר שמעתי
עליו כמובן בהזדמנויות שונות באמצעי התקשורת השונים

והנה הצלחתי להתחבר...לגמרי.
סוף סוף זכיתי להבין למה גרוסמן נחשב לאחד מהגדולים בדורנו, הספר ריתק אותי אליו
וסיימתי אותו בזמן שיא לתקופה האחרונה של בתוך חצי יום.

העלילה מתרחשת בהופעה סטנדאפ בנתניה של סטנדאפיסט שכוכבו לא דרך במיוחד שאליה הוא מזמין חבר ילדות שלו
שהינו שופט בפנסיה. בהופעה אט אט הוא זונח את התבנית המוכרת של הופעת סטנדאפ ומפליג לזכרונות שונים מילדותו הקשה
עם הורים חצי מתפקדים הלומים מהשואה שאך עברו (כמיטב המסורת אצל גרוסמן) .
המסע לחילוץ הזכרונות והמאבק שמתנהל בין הסטנדאפיסט לבין חלק מהקהל ובין מוזמנים שהכירו אותו מילדותו
מתואר בצורה מבריקה וסוחפת. 

ספר מעולה בעיני וסופר גדול שעומד על אותה מדרגה של מאיר שלו כמכשף מילים

 אי אפשר שלא להתייחס בפוסט על גרוסמן לשיר האדיר שאותו הוא כתב שהוא אחד מהטקסטים הגדולים שהולחנו אי פעם


https://www.youtube.com/watch?v=BmovgdQiXEQ