ספר שדקלה הביאה וכיוון שמדובר בדארווין (אחד מהאנשים שתמיד מעניין אותי לקרוא עליהם) מייד ספחתי אותו בתום הקדנציה שלה. הספר (כמו רבים אחרים) מתחיל מעניין ודועך בעקביות. 3 סיפורים מקבילים משולבים בספר ולמעשה כל אחד מהם הוא כמו סיפור קצר. תולדות מסעו של דארוין באוניה ביגל, היומנים של ביתו הקטנה והסיפור האישי (הכי פחות מעניין) של המספר כביכול. הספר מנסה להציג איזושהיא תזה שמאשימה בעצם את דארווין בגניבת התיאוריה שלו ובאי מתן הקרדיטים המגיעים בדין לרופא הספינה מקורמיק. הספר מבוסס על עובדות נכונות שידועות (כמו העובדה שלאחר מסעו דארווין היה חולה תמידי ומיעט לצאת מהבית, או כמו שדארווין חיכה 20 שנה עד שפרסם את מוצא המינים). באיזה שלב התחלתי להתעצבן על החירות המוגזמת שנטל המחבר בערבוב המציאות והדמיון. מה שמטריד אותי שמספר טפשים עלולים לחשוב שזהו ספר שמבוסס על עובדות. לא מספיק לטעמי מצויין בספר כי כל הפערים מולאו באמצעות דמיון המחבר....זה מה שפגם בסופו של דבר בטעם שלי מהספר כי ככל שהוא מתקרב לקיצו מתברר שהסופר לא מצא פתרונות אלגנטיים פסיכולוגיים שיוכלו להסביר מקצת מהתהיות שעולות מסיפורו של דארוין ובחר ללכת בדרך הצהובה והסנסנציונית...ובקיצור לך חפש מי יאבלץ אותך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה