האישה בלבן/ וילקי קולינס

ספר שאין סיכוי שהייתי לוקח אותו בעצמי בספרייה (העטיפה שלו מזכירה רומני משרתות קצת), אלא מאי...נקלעתי לשיחה עם חובבת ספרים בספריה על איזה ספר (שפרח מזכרוני) שהיא בדיוק לקחה לקריאה בעוד אני הבעתי תקווה שהיא בדיוק החזירה אותו כי גם אני חפצתי ביקרו..כפיצוי היא הביאה לידי את הספר ונשבעה שאין כמוהו בעולם- מה שכמובן הצית בי את הצורך לקראו ולבדוק בעצמי על מה המהומה..התחלתי לקראו ואכן הבנתי מה כל כך קסם לאישה..הסיפור מתקדם בעט כל כך קולחת (לעיתים יותר מדי..) כמעט כמו קפוטה (בלי הנבזיות והלכלוך שהוא אוהב לעטוף בהן את גיבוריו), בלי להרגיש אתה גומע 70 עמודים תוך חצי שעה ומרגיש שאתה מוכן להמשיך בריצה הזאת עוד ועוד...אכן הסופר מוכשר ביותר בשזירת מילים וביצירת דמויות שנונות ופטפטניות....הספר שמוגדר כ"אבי הבלש המודרני" נמשך לאורך 600 ומשהו עמודים ובאיזה שלב קצת איבדתי את האנרציה שלו...התחלתי לשים לב ליותר מדי פרטים "מזליקיים" שמניעים את העלילה (כמו הדמיון במראה המקרי של שני דמויות שמניע את כל התעלומה), הדמויות פה ושם קצת עצבנו אותי בחוסר התכליתיות שלהן (למה הרשע היה צריך לחכות שהטוב יעשה את צעדיו כדי להעלים את הראיות שלו..למה הוא לא עשה את זה לפני 20 שנה בנחת? ) ובנטייה שלהן ליפול לבורות פתוחים (במיוחד לורה הגיבורה שנעשה לה העוול שהדמות שלה היא תזכורת חיה לחשיבותה של התנועה לשחרור האישה)...צריך לזכור כל הזמן שהספר נכתב בסוף המאה ה-18 ולכן ה"מוזרות" של אופי הדמויות..מה שבאיזה שלב נמאס קצת....בקיצור הספר נזל מבין ידי הלהוטות ומכתב עת שבהתחלה התמוגגתי ממנו והמלצתי לזוגתי על חובתה לקראו (ואכן נשים יותר יהנו ממנו - הערה שוביניסטית אולי.... אך כנראה נכונה) בסוף הקריאה כבר הוא ירד למדרגת - נחמד... (וגם זה בקושי..)

מסקנה - בכל זאת מעצבי הכריכה ידעו למי הם פונים...
פרט נוסף קטן - שמתי לב שציור הכריכה הלועזי (באנגלית ובצרפתית?) הרבה יותר מתאים לרוח הספר..... מי זה שכביכול מופיע על הכריכה העברית - הצייר? (בספר הוא מתואר כנאה הרבה יותר) , אהובתו לורה? (אין שום רמז לדבה Deba שמצויירת שם...)